|
משפחות יקרות,
מאז ראשית הציונות, עמד היישוב היהודי ועומדת מדינת ישראל, מול גלי איבה, מלחמות וטרור. התנכלויות, פיגועים ומעשי רצח לא חדלו לאורך כל השנים.
מי כמוכן יודע מה רב היגון ומה עמוק הכאב. אולם מצעדה של הציונות לא נעצר אף לרגע. על אפם וחמתם של שונאינו, קמה מדינת ישראל, ניצחה והתעצמה והיא חזקה ואיתנה מאי פעם.
ידנו על העליונה, אך פנינו אינן למלחמות, כי אם לשלום.
אנחנו חפצים שהצער והכאב שאתם, בני המשפחות השכולות, חווים לא יהיו חלילה נחלתן של משפחות נוספות בישראל.
ידנו האחת מחזיקה בשלח, להדוף ולמגר כל חורש-רעה נגד מדינת ישראל ואזרחיה; ידנו האחרת מושטת באותה עת לשלום, לידידות ולשכנות טובה.
התקווה השנה ממשית יותר, אך הדרך עודנה ארוכה ורבת-מכשולים. אנחנו נלך בה זהירים ונחושים: לא נתפשר על ביטחוננו, אך גם על השלום לא נוותר. לא נמתין כי תגיע השעה, אלא נעשה כל מאמץ לקרבה.
תקומתה של מדינת ישראל ובניינה של ירושלים המאוחדת לנצח בזמננו הן הגשמתם של חלום-דורות, של חזון-הנביאים, של תפילה ומשאת-נפש.
על כן נודה הערב על כך שזכינו לחזות במו עינינו ולקחת חלק בשיבת ציון, ביישוב הארץ, בקוממיות ישראל ובניצחון על אויבינו.
אולם אל יום העצמאות לא נבוא מתוך אווירת-חולין. נבוא אליו רק אחרי זיכוך-הנפש של יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנספים בפעולות האיבה. נבוא אליו באווירה צרופה של התייחדות ושל אחדות. נבוא אליו בעודנו מעלים על ראש שמחתנו את מחירה של החרות; חרות שנקנתה לנו בדמם הטהור של הלוחמים במערכות ישראל ושל קורבנות האיבה שנפלו בידי מרצחים טרופי-משטמה. אל שערי היום, יום העצמאות, נבוא מאוחדים ושלובי-זרועות, ואיתנו המשפחות ששכלו את יקיריהן במאבקנו המשותף לקיום, לביטחון ולשלום.
משפחות יקרות,
כאשר יינטו צללי הערב נעבור יחד את הסף שבין יום הזיכרון ליום העצמאות.
את הנספים נזכור באהבה ואת ידיכן נאמץ באחווה ובניחומים.
איתכן ביחד נניף בגאווה ובעוז את דגל-הלאום גבוה אל ראש התורן.
הכוח למחות את דמעת-הצער ולשאת הלאה את הנס הוא תשובתנו הניצחת לכל צר ואויב.
תהיינה נשמות יקיריכם-יקירינו צרורות לעד בצרור חיי עם ישראל. יהי זכרם ברוך.
|