צולם ע"י לע"מ

בוקר טוב לכולם,

אני ברשותכם רוצה להתחיל בסיפור אישי שיש לו נדמה לי נגיעה לענייננו. כפי שוודאי אחדים מכם יודעים, אני גדלתי במקום שנקרא בנימינה, בנימינה זה מקום מקסים עד היום, היה כבר אז, שהיה בו באותן שנים בהם אני גדלתי, שנות החמישים, ייחוד בהשוואה להרבה מקומות אחרים קו מסילת הברזל תל אביב – חיפה, חצה את בנימינה, לימים וודאי התוודיתם לחלק מהשירים של אהוד מנור ז"ל שכתב על תחנת הרכבת בבנימינה ועל מסילת הברזל, והבית ליד המסילה וכדומה. הרכבת באותן שנים הייתה נוסעת גם בקצב אחר וגם בתדירות אחרת. ובנימינה הייתה כבר מושבה קטנה, קצת קסומה כזו שלא צומחת אלא תמיד נשארת כפי שהיא הייתה הרבה שנים. במשך עשרות שנים גרו בה פחות או יותר אותם אנשים. מספרם לא גדל, גם לא קטן, המושבה נשארה כפי שהיא הייתה כל השנים. עוד בצעירותנו מסילת הברזל הייתה בעצם החיבור הטבעי בין שתי הערים הגדולות גם לחיפה, לצפון, צפון מערב וגם לתל אביב, דרומה. פעם בשעה וחצי, פעם בשעתיים במסילה בה הרכבת הייתה נוסעת. מנהל התחנה שטיינר היה עומד עם המשרוקית ושורק לרכבת ומנפנף לנהג, קטר והוא היה מאיץ אותה ואנחנו שהיינו רוצים להגיע לעיר הגדולה, או לתל אביב או לחיפה, היינו משתמשים ברובנו ברכבת  וכך היה לבנימינה, עד לפני כ 10 שנים. בעשור האחרון שודרגה המסילה ועכשיו לא נוסעים, תדירות הנסיעה שונה לחלוטין, אני לא יודע להגיד בדיוק, לא עשיתי מחקר מדעי התעניינתי אצל היושב ראש אצל משה נדמה לי שביום יש חמישים רכבות בערך שנוסעות מתל אביב לחיפה, ( כן? כמה? עופר אומר 300 מי אומר 220? עופר ליצבסקי מנכ"ל הרכבת. 300 רכבות או 300 קרונות? מה? הלוך וחזור ? 150 לכל צד? אוקי  150 לכל צד אז הטעות שלי, אבל זה רק מחזק את מה שאני רוצה לומר.) רבותיי אוכלוסיית בנימינה בעשור האחרון יותר מהוכפלה ובנימינה הפכה להיות יעד לאוכלוסייה ששנים רבות המקום קיווה לקלוט אותה אבל היא לא רצתה להגיע כי היא הייתה מרוחקת מידי במושגים של הדינמיקה של החיים האורבניים שלנו מהמרכזים הגדולים. אבל שרכבת נוסעת 35 דקות, שיש כל רבע שעה רכבת, שאתה בא לתחנת רכבת ומחנה את המכונית שלך במגרש חניה נוח וממתין כמה דקות אם הפסדת את הקודמת תקבל את הבאה, כי הן רצות אחת אחרי השניה והן טסות במהירות ומגיעות במדויק והם מכניסות אותך ישר לתוך מרכז חיפה או מרכז תל אביב ובכל שעה  בשעות היום או הערב שאתה מסיים את עבודתך, אתה מגיע חזרה  לתחנה ועולה על הרכבת וציק צ'ק מגיע הביתה אז פתאום לגור בבנימינה זה פריבילגיה משום שאתה קרוב לעיר ומנותק ממנה. במרחק שהוא לא משמעותי למקום עבודתך, ומקום שקט נעים, עם תשתיות מפותחות עם מערכת חינוך סבירה ועם שקט ורגיעה שקשה לך למצוא בעיר וגם עם יכולות לשפר את איכות החיים שלך.

בנימינה מוצפת יותר ויותר אנשים שגרים בה ושאני לפעמים עובר, לצערי, אני לא כל כך נוסע ברכבת עכשיו, אבל שאני, ארע לי בחודשים, בשנים האחרונות מידי פעם בכל זאת להגיע אל המקום שהוא תבנית נוף מולדתי אז תמיד התרשמתי שהגעתי מכיוון פרדס חנה לא מהכביש הישן חיפה - תל אביב, אלא מהכביש שעובר דרך פרדס חנה, ומגיע דרך צומת גבעת עדה, למי שמכיר את האזור וחולף, עובר על פני תחנת הרכבת אתה רואה מגרש חניה גדול מאוד, כולו עמוס מכוניות שברור לך לחלוטין שמאות המכוניות הללו משרתים אלפי נוסעים שמגיעים מכל האזור, מזכרון יעקב, מפרדס חנה, מגבעת עדה, מבנימינה כמובן, חונים שם ונוסעים לערים הגדולות תל אביב, חיפה והלאה מהן. כלומר מסילת הברזל היא לא רק כלי לתחבורה, היא לא רק אמצעי תעבורה, מסילת הברזל היא מחולל פיתוח, שמשנה אורחות חיים, משפיע על איכות חיים ולכן הוא גורם שההשפעה שלו על מפת המדינה יכולה להיות לפי דעתי דרמטית בשנים הבאות בהתחשב בקצב שבו אנחנו נעמוד בביצוע התוכניות השאפתניות כל כך שאנחנו מוכנים לממן אותן בהיקפים שאין להם תקדים בעבר.

חזיון דומה יכולתי לראות במאמצים שעשינו ברכבת הקלה בירושלים, הרי חלק מהפרוייקט כבר בוצע משום שחברת מוריה העירונית בראשותו של יעקב אדרי עשתה את נתיבי התנועה כלומר עסקנו גם בפינויים בירושלים וגם בהכשרת הכבישים או הרחבת הכבישים על מנת שהם יהיו בשלים לאותו שלב שבו צריכה להיכנס הקבוצה הזוכה או הזכיין במכרז כדי לעשות את המסילה ולעשות את כל הקונסטרוקציה החשמלית על מנת שהרכבת הקלה תוכל לנסוע. כבר בשלב הזה של פיתוח נתיבי התנועה הציבוריים, כפי שאנחנו קוראים להם, הנת"צים אנחנו ראינו שינוי שמשפיע על אורחות החים, על סדרי העדיפויות של התושבים, ועל הפוטנציה שיש בזה לפיתוח האזורים הללו, ואני אומר לכם שאתם תראו איך הרכבת הקלה תשנה את פניה של העיר ירושלים ותהפוך את רחוב יפו שהוא עורק החיים המרכזי של העיר, שנראה היום ובמשך שנים רבות כמו איזה שהוא רחוב ראשי של עיירת בוקרים במערב הפרוע, עם כל חנויות בזארים למיניהם, איך זה הופך להיות משהו שונה לחלוטין - מודרני, מפותח, אלגנטי, שמתאים להיות עורק חיים ראשי של עיר בירה כמו ירושלים. זה לא נס, זה לא דברים בלתי צפויים, ראינו אותם קורים בהרבה מאוד ערים ברחבי אירופה שאליהם הלכנו ללמוד איך פיתוח תשתיות נכון, מושכל, בסופו של דבר משנה לא רק את הבטיחות בתנועה, לא רק את האיכות הסביבה משום שרכבת קלה היא ידידותית לסביבה בהשוואה לאוטובוסים המעשנים. אלא גם איך זה משפיע, איך זה מחולל פיתוח, משנה את אורחות החיים של האנשים ויוצר  הזדמנויות עסקיות וכלכליות שלא היו קיימות קודם לכן.

אחרי שהבאתי את הדוגמאות הללו, אני רוצה לומר כך: כפי שאתם יודעים, אני לא רוצה לחזור על חלק מהדברים ששר התחבורה אמר כאן, אני לא יודע אם הוא יהיה שר התחבורה בממשלה הבאה, אבל, זה עוד מוקדם, אבל בכל זאת בחודשים שהוא מכהן בתפקיד שלו או בתקופה שהיא יותר מחודשים שהוא מכהן בתפקיד שלו אנחנו קיבלנו כמה החלטות על סדרי גודל שלא היו כמוהם בתולדות מדינת ישראל, לא על בסיס של איזה שהיא אמירה כללתי אלא על בסיס של תוכניות מפורטות, פזורות לאורח לוח זמנים מוגדר, של פיתוח תשתיות תעבורה ותחבורה בהיקפים שכפי שאמרתי לא היו כמוהם, אז אם זה ההשקעה ברכבות שהוא דיבר עליה, אם זה ההשקעה בפיתוח עוקרי תחבורה של חמש השנים הקרובות של 19 מליארד שקלים נדמה לי, (מאיר כן? כן? לא, לא אבל רק תוכנית חמש השנים של עורקי התחבורה אני לא מדבר על כל היתר, במע"צ 19 מיליון, מיליארד כמובן, לא צריך להגזים, חברה אנחנו צנועים, 19 מיליארד פה..) עכשיו צריך להבין אנחנו החלטנו על השקעה בנגב של 17 מיליארד שקל, השקעה שאנחנו הכרזנו עליה והיא מתועדת עוד פעם, בלוחות זמנים, בפירוט מדויק, בפרוייקטים. חלק לא מבוטל מההשקעה, כשמאיר מדבר על 65 מיליארד זה לא איזה שהוא מספר שהוא תלוש מהמציאות, אלא הוא מעוגן בתוכניות מאושרות בתחומים שונים שהם לפעמים מופיעים בקטגוריה של נושא אחר, אבל שחלק מהתוכנית הזאת כולל גם פיתוח תשתיות תחבורה, והסך הכל מהתחומים שהוא מזהה רק לתחבורה מפוזרים בין הסעיפים השונים הללו, כך שחלק מההשקעות שאנחנו עושים בתשתיות תחבורה בנגב, הם גם כן נכנסים לתוך הסכומים הללו, ואלה תקציבים מיועדים, מתוכננים, מתואמים שהם כבר רצים בתוך מסגרות תקציביות קיימות וימשיכו להיות גם בשנים הבאות.
כלומר, לפי דעתי, מדינת ישראל הולכת לעשות בשנים הקרובות צעד ענק שהוא מחולל פיתוח בהיקפים שישנו את אופייה של המדינה.

אנחנו הולכים בשנים הקרובות להגן את כל המשאבים הגדולים לפיתוח, שאני מאמין שאנחנו נוכל להגם אותם, לגבש אותם, בין היתר כתוצאה מהגידול בצמיחה ובין היתר משום שאנחנו מסיתים את סדרי העדיפויות, זה לא סוד שאנחנו לא נשקיע בשנים הקרובות את הסכומים שפעם שהושקעו בבניה ובפיתוח תשתיות באזורים שהם מחוץ לקו הירוק, לא נעשה את אותם השקעות באותם סדרי גודל. כלומר ההסתות הללו הן בסופו של דבר מצטברות למיליארדים, אנחנו הולכים בשנים הקרובות לשים את הדגש המרכזי על שלושה אזורים בארץ, נגב, גליל וירושלים. ואנחנו נשקיע באזורים הללו בפיתוח התשתיות בסדרי גודל שלא היה להם תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל ולפי דעתי ההשלכות של ההשקעות הללו לא יהיה להם מקביל, ביחס לכל דבר אחר שאנחנו עשינו, זה חלק ממאמץ יותר רחב בפיתוח תשתיות וטכנולוגיות בתחומים אחרים, אבל היות וכל הדברים האלה באמת כבר שייכים לתחום שהוא לא שיך לכינוס הזה, אז נשאיר אותם, אם ירצה השם, אם אתם תרצו אז עוד חודש נפגש כדי שנוכל להמשיך את הדיאלוג.

תודה רבה.