צולם ע"י לע"מ

‏כבוד נשיא המדינה, מר משה קצב,  והגב' גילה קצב,
גבירתי שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר,
נשיא בצלאל, פרופ' ארנון צוקרמן,
יו"ר חבר הנאמנים של בצלאל, ידידי, אהרון דוברת,
יו"ר מפעל הפיס, מר שמעון כצנלסון,
גבירותי ורבותי, אוהדי, תומכי בצלאל
אורחים נכבדים,

השנה מציינת האקדמיה לאומנות ועיצוב "בצלאל" 100 שנים להיווסדה. בעיני, דמותו של בוריס שץ, מייסד "בצלאל", מגלמת באופן המובהק ביותר את עושרו הבלתי נדלה של הדיאלוג התרבותי בין החיים בארץ-ישראל ובין המסורת היהודית. לצד עבודתו כאומן, הגה שץ את הרעיון להקים מרכז לאומנות ולאומנות בארץ-ישראל, נאבק על מימושו והקדיש את כל חייו להגשמתו.

כאשר הוצב בירושלים השלט המבשר על הקמת המוסד שבו נכתב: "בצלאל: בית מדרש למלאכות אומנות", נפתח פרק חדש בחיים התרבותיים והלאומיים של העם היהודי. אז נולדה, הלכה למעשה, האומנות העברית החדשה בארץ-ישראל. לידתה הייתה כרוכה בתהליך עמוק של התמודדות עם שאלות יסוד כמו: מהי אומנות יהודית ואיך ליצור תרבות יהודית ציונית ארץ-ישראלית. העיסוק בשאלות אלה העשיר את הדיאלוג התרבותי בין מסורת ישראל ובין החיים שלנו כאן בארץ-ישראל, והוא מגלם את הקשר שאי אפשר לנתקו בין המקום שבו אנחנו נמצאים ובין האומנות שאותה אנחנו יוצרים.

לא במקרה נבחרה ירושלים למקום משכנו של בצלאל. נאמן לחזון הציוני ולמקומה המרכזי של ירושלים בחייי העם היהודי, האמין שץ בלהט שמקומו של בית הספר העברי לאומנות חייב להיות בירושלים.

מסלול חייו של בוריס שץ והמפעל האדיר שאותו הקים מבטא יותר מכל את האספקט התרבותי העשיר של המפעל הציוני. ההתבוננות המחודשת בנופי ציון, המבט האסתטי ברחובות ירושלים, וההשראה האומנותית מפרחי הארץ, הרחיבו והעשירו את אוצר הדימויים של ארץ-ישראל.

הלב שאותו נטע שץ במוסד המפואר שהקים ממשיך לפעום גם היום. למרות הקושי הרב לקיים אקדמיה לאומנות, המוסד ממשיך לפעול, ולהכשיר דורות של אומנים ויוצרים, ותורם רבות למרקם החיים התרבותיים בארץ. בצלאל שנתה פניה מאז ימיו של שץ. גם עולם האומנות שינה את פניו, כמו שאר תחומי החיים. זוהי דרכו של עולם ואין להצטער על כך. הדבר החשוב הוא שתלמידי בצלאל ממשיכים ליצור, ולהעניק לכולנו התבוננות חדשה, ייחודית, מקורית ומרעננת על העולם שלנו, ועל המקום שבו אנו חיים.

קהל נכבד,

כל חיי אני מחובר לאמנות – בבית. אני מודע היטב לעצמתה, ליכולתה לרומם אותנו לעולמות נשגבים, להטיח אותנו ארצה בכאב, לטלטל את מחשבותינו ולהאיר מחדש את מציאות חיינו. האומנות בשבילי היא חלק בלתי נפרד מאורך חיי.
היום, מאה שנה לאחר שנתלה כאן בירושלים השלט שבישר על הקמת "בצלאל", כשאנו מעניקים את אות יקיר בצלאל, ומשיקים את הספר "בצלאל 100", זו ההזדמנות הטובה ביותר שיש לי להבטיח לאומני ישראל כי הממשלה החדשה תפעל לשיפור התנאים של האומנים החיים כאן, ותשמור מכל משמר על חופש היצירה.