כבוד נשיא המדינה והגברת קצב,
גבירתי היושבת ראש,
גבירותיי רבותיי חברי הכנסת,

ישיבה מיוחדת זו של הכנסת מוקדשת לא רק לציון 146 שנים להולדתו של בנימין זאב הרצל – אלא גם לדיון במורשתו ובדרך שבה יש לעצב את דמותה של מדינת ישראל, מוסדותיה ויעדיה בהתאם לחזונו הציוני של הרצל.

"חוק בנימין זאב הרצל – ציון זכרו ופועלו" – שהתקבל בכנסת לפני שנתיים בלבד - בא להבטיח שחזונו ומורשתו הלאומית והפוליטית של חוזה המדינה יזכרו בדורות הבאים.

ב- 1895, סיקר הרצל כעיתונאי את משפט דרייפוס. הרצל זועזע עמוקות מאשמת השווא שהוטלה על דרייפוס עקב היותו יהודי ומן הגל האנטישמי ששטף את דעת הקהל בצרפת. בחושיו המחודדים הבין שאין לעם היהודי תוחלת בגולה ושאין מנוס מהקמת מדינה יהודית עצמאית.

הרצל לא המציא את הציונות. הציונות כחלום וגם כמושג – היו קיימים לפניו. אבל הרצל הפך את החלום ליעד פוליטי - ואת החולמים לתנועה לאומית.

הרצל הצליח להדביק את המוני העם היהודי בחזון הזה בזכות העובדה שהחזון שהציג לא היה חזיון משיחי, מופשט וערטילאי. הוא שרטט בפניהם, ובפירוט רב, את דמותה של המדינה היהודית שהוא מבקש להקים - על כל עריה וכפריה, שופטיה וחייליה, כולל מערכת הרכבות שלה. וכיוון שעסק במציאות - ולא בחלום – הוא הצליח לשנות אותה.

102 שנים אחרי מותו ו-58 שנים אחרי הקמת המדינה שעליה חלם, יש עדיין להרצל מה לתרום לשיח הציבורי שלנו בנושאים המסעירים את דעת הקהל בארץ – בסוגיות חוקתיות, עקרוניות, באשר לאופיה ודמותה של מדינת ישראל.

כך, למשל, ביקר הרצל בחריפות את התפיסה שלפיה מדינה היא חוקית ולגיטימית רק כשהיא מדינת כל אזרחיה בלבד. מדינת כל אזרחיה – כן, אבל לא רק. הרצל הציג את עקרון השליח, שלפיו תנועה פוליטית, דוגמת התנועה הציונית, יכולה לקחת על עצמה את האחריות של ייצוג עם שלם – ולפעול בשמו ולמענו - גם אם אין אפשרות לבסס פורמלית את השליחות הזאת בדרך של בחירות.

מדינת כל אזרחיה כן, אבל לא רק. מדינת כל אזרחיה - ובה בעת מדינת העם היהודי כולו.

גם בתחום יחסי דת ומדינה ובנושאי כלכלה וחברה, קולו של הרצל - הליברל הנאור – הוא קול רלוונטי, שמן הראוי להקשיב לו רב קשב.

"אנחנו עם - עם אחד", קרא הרצל ליהודי דורו - וכך עלינו לחיות גם היום: כעם אחד, מחוברים לא רק אל כל פזורות העם היהודי. עלינו לחיות כעם אחד, מאוחד גם כאן, בתוכנו. זו מורשתו של הרצל. אך גם זאת: מדינת היהודים – אסור לה להיות מדינה ככל המדינות. עליה לבנות בתוכה חברת מופת, פתוחה, חופשית, פלורליסטית, חברה שסיסמתה היא סיסמתו של הרצל – "אדם, אחי אתה!".

את החלק הזה בחזונו של הרצל עלינו עדיין להגשים. זה נשמע אולי אוטופי ואצל ציניקנים זה אולי מעורר גיחוך. אבל ללכת בדרכו של הרצל פירושו - להציב יעדים לאומיים ולצעוד לקראתם בהחלטיות, גם כאשר צעדים אלה מעוררים גיחוך בעיני קצרי הרואי.

"לא כל אדם הנחשב מטורף - נחשב צודק כעבור שלושים שנה", כתב הרצל. "אבל כדי שתוכח צדקתך כעבור שלושים שנה, חייב אתה להיות נכון להחשב למטורף בתחילת הדרך".

הוא הבין שגם מה שנראה היום בלתי ניתן לביצוע יכול להתממש. חזונו שתהיה לעם היהודי מדינה עצמאית התממש. אך המשימה לא תמה. עלינו להבטיח שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה בעלת רוב יהודי מוצק, ללא רוב כזה, המושג מדינה יהודית הופך להיות ריק מתוכן ולא יותר מסיסמא שגורה.

הנכונות הזאת, האומץ הזה ללכת על מהלכים פוליטיים מרחיקי לכת אפיינו את הרצל. חובתה של הנהגה לאומית אחראית, הצועדת בדרכו של הרצל, לאור משנתו וחזונו, להבטיח את הרוב היהודי וכך לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית בהתאם לחזונו של חוזה המדינה היהודית בנימין זאב הרצל.