|
כבוד ממלאת מקום נשיא המדינה, דליה איציק,
כבוד נשיא בית המשפט העליון היוצא, אהרון ברק,
גבירתי נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, דורית ביניש,
כבוד ממלא מקום שר המשפטים, מר מאיר שטרית,
גבירותיי, מורי ורבותיי,
היום פורש מכס המשפט אחד מגדולי השופטים שקם לעם היהודי, השופט אהרון ברק. פרישתו של אהרון ברק מתפקידו אינה אירוע בתחום המשפט – או בתי המשפט בלבד. זהו אירוע לאומי – מרכזי בחיי המדינה. אהרון ברק הוא בראש ובראשונה שופט. אולם כשופט, הוא השכיל לא רק לעסוק בעניינים משפטיים. הנשיא ברק פסק, עיצב וקבע את נורמות ההתנהגות וההתנהלות בכל מערכות חיינו. בכל תפקיד ציבורי שמילא החל מהיועץ המשפטי לממשלה, המשך בבית המשפט העליון כאחד השופטים וכלה בשנות נשיאותו.
אהרון ברק – לא היה פוסק משפטי במובן הצר של המילה. כולנו מכירים את השופט ברק כ-אבי המהפכה החוקתית, מהפכת המשפט האזרחי, מהפכת תום הלב. בדרכו הייחודית, הוא עיצב תכנים, קבע דפוסי חיים והגדיר מחדש את סדרי העדיפויות שעל-פיהם התנהלה מדינת ישראל ועוד תמשיך להתנהל שנים רבות.
אבל, אבן הראשה של המהפכות שחולל הנשיא ברק היא דאגתו לאזרח, לכבוד האדם באשר הוא אדם. אם אנקוט בהשאלה מלשון שהשתמש בה השופט ברק, המשפט הוא שפחת האדם, ולא אדוניו. המשפט אצל אהרון ברק בא לשרת את האדם.
אהרן ברק הוא משפטן מזהיר, הוגה דעות, פילוסוף המתבונן אל פני המציאות המורכבת של חיינו בפרספקטיבה רחבה, אך לש ומעצב אותה מתוך הרבדים העמוקים ביותר של ההוויה היומיומית שלה.
אני זוכר כי אהרון ברק סיפר כי בהיותו ילד בן חמש כבשו הגרמנים את העיר קובנה שבה גר. במעשה ניסים נותר בחיים, לאחר האקציה של הילדים ומצא עצמו אצל איכר ליטאי שהציל את חייו. השופט ברק סיפר כי למד מניסיון זה שני לקחים: האחד, חשיבותה של מדינת ישראל, של צבא חזק; והשני – שאין דבר חשוב יותר מכבוד האדם וחירותו. שני לקחים אלה יושמו ביד אמן במעשה השפיטה העצום שמותיר אחריו השופט ברק.
אהרון ברק – הוא כל אלה ועוד אך בראש ובראשונה – הוא בן אדם, רך, חם, צנוע, אפילו קצת ביישן אשר לא אהב את מעמד העל שנקבע לו, אך לא נמלט ולו פעם אחת מהאחריות העליונה שהייתה כרוכה במעמד זה ומהחובות הרבים שהיא העמיסה על כתפיו.
פרישתו של אהרן היא פסיק, ולא נקודה. נכון, הוא לא יוסיף לכתוב פסקי דין בבית המשפט. אהרון ברק כן יוסיף וימשיך את מלאכת פיתוח המשפט הישראלי. הוא ימשיך, ככל יכולתו, להשפיע על עיצוב דפוסי חיינו, בכל מקום בו יבחר להיות ובכל עניין בו יחליט לעסוק.
כניסתה של דורית בייניש לתפקיד הנשיאה – היא אירוע משמעותי מאוד, לאו דווקא רק בגלל שהיא האישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה במדינתנו.
דורית בייניש הבשילה לאחריות הזאת במשך עשרות שנים של שירות ציבורי מזהיר.
היא מגיעה מוכנה, מפוקחת, מנוסה בכל הגזרות של חיי המדינה, רגישה לזכויות אזרח, חרדה לנושאי הבטחון, מכירה על כל גוניהם את יתרונות והישגי המערכות הציבוריות וגם את חולשותיהן ואת הטעון שיפור ותיקון בהן. היא נחנה באומץ הלב ובנחישות כדי לפעול לשיפור ותיקון – וגם לכפות אותם.
בית המשפט העליון הוא מבצר היציבות, ההמשכיות והנאורות של החברה הישראלית.
קיומו – הוא ערובה לעוצמתה של מדינת ישראל לא פחות ואולי יותר מכל מוסד אחר במקומותינו.
אנחנו, הממשלה, הכנסת והחברה הישראלית כולה, קדים קידה עמוקה של ברכה והערכה לאי הזה של חוסן מוסרי – ומבטיחים להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי לשמור עליו, להגן עליו ולהבטיח את המשך תרומתו לעוצמתה של מדינת ישראל.
|