תודה רבה לכם.

סטפן סביצקי, תודה רבה לך על מילותיך החמות. בעוד כמה רגעים, אביע את הוקרתי לכל האורחים הנכבדים הללו ואז אחזור שוב לאותו אחה"צ של ה-15 באוגוסט, אם אני לא טועה, יום הפיגוע בסבארו, מכיוון שזה יום שאותו אף אחד לא יוכל לשכוח.

מר בליץ,
מר הווארד פרידמן, נשיא הארגון היהודי החזק ביותר בעולם, איפא"ק, העושה עבודה נהדרת למען מדינת ישראל,
הרב ויינרב,
מר ביין,
השגריר דני אילון, שאותו היה לי הכבוד להציג, חרף היעדרותו, בפני 5,000 יהודים באסיפה הכללית של איחוד הקהילות היהודיות בלוס אנג'לס רק לפני שבוע,
חברים נכבדים באיחוד הקהילות האורתודוכסיות,
גבירותיי ורבותיי,

אם אחזור ל-15 באוגוסט – זה היה יום נורא, והתמונה המזעזעת ביותר הייתה תמונתם של חמישה בני משפחה אחת שנרצחו בצורה האכזרית ביותר כשבאו לאכול משהו קל באמצע היום. הם הגיעו מאחת ההתנחלויות, עצרו שם וחמישה מהם נהרגו. אני זוכר את עצמי מסתובב ונכנס לסבארו, וכפי שאתם יכולים לדמיין לעצמכם, זה היה מחזה שלא אשכח לעולם.

ואז הגעתי כדי לשאת דברים בפניכם, חזרתי ואז היה לי אירוע נוסף באותו לילה, אירוע של הדסה באמפיתיאטרון בהר-הצופים, וחשבתי לעצמי איך אוכל להופיע שם, ואז אמרתי – אם אותם אנשים נפלאים מגיעים לישראל בשעה שכל כך מסוכן אפילו ללכת ברחוב, ברחוב המרכזי של ירושלים, והנה הם באים בהמוניהם, יש לי בכלל זכות לא ללכת ולהביע את הוקרתי להם על מסירותם למדינת ישראל ולעם ישראל? והלכתי ואני לא זוכר מה אמרתי, אני רק זוכר שכולנו בכינו.

לעתים יש בינינו אולי חילוקי דעות, אבל זה עניין שולי מכיוון שמה שחשוב באמת הוא אותו המסר שאתם מביעים כמה פעמים בכל שנה, רבים מכם, והמסר שלכם לאורך השנים הוא נאמנותכם המוחלטת לרווחתם של עם ישראל ומדינת ישראל. זה כל כך חשוב, זה כל כך משמעותי וזה כל כך מעודד את כולנו כאשר המסר הזה נשמע. על כל הסוגיות האחרות אנחנו יכולים לדבר, להתווכח, להסכים ולעתים אפילו לא להסכים, אבל זה הרבה פחות חשוב מאשר אותו מסר אחד שאתם מעבירים לכולנו בעצם נוכחותכם כאן. כפי שציין מר סביצקי בצדק, אנו יודעים שאנו יכולים לסמוך עליכם ואנו יודעים שאתם שם בשבילנו בכל פעם שאנו זקוקים לכם. אנו גם יודעים שמתוך אותם 30% מקרב היהודים המגיעים למדינת ישראל, רבים מאוד הם חברי הקהילות שלכם ברחבי אמריקה, צפון אמריקה, וכי מקרב הקהילות שלכם המספר הוא גבוה באופן ניכר מהממוצע הכללי בארה"ב, וזה חשוב, חשוב מאוד.

כפי שאתם יודעים, מדינת ישראל מתמודדת עם בעיות רבות. האמת היא שאני לא באמת מאמין שהמצב האובייקטיבי הוא קשה כפי שזה לעתים מצטייר בעינינו כאשר אנו חושבים על הבעיות. למעשה, כאשר אנו מנתחים את המצב, אנו חייבים להכיר בעובדה שהמצב הכלכלי בישראל היום הוא אולי הטוב ביותר שהיה אי פעם. כלכלת מדינת ישראל הצליחה כל כך במהלך השנים האחרונות, והשנה היא טובה יותר מכל שנה אחרת בהיסטוריה של מדינת ישראל, עם למעלה מ-20 מיליוני דולרים בהשקעות זרות בכלכלה הישראלית השנה – חרף כל הקשיים וכל האתגרים וכל הסיכונים והלחימה והטרור ומה לא. משמעות הדבר היא שאנשי עסקים רבים ברחבי העולם מאמינים שכדאי להשקיע לטווח הארוך בכלכלה הישראלית מכיוון שזה ישתלם.

רבים מאותם משקיעים הם לא יהודים; הם אפילו לא ציונים. אולי החשוב מביניהם, וורן באפט מאומהה, המרוחקת למדי, כאשר הוא הגיע, היה זה לאחר שהוא השקיע 4 מיליארדי דולרים במזומן, ובפעם הראשונה בחייו שהוא השקיע מחוץ לארה"ב הוא השקיע בישראל והוא עשה זאת לפני שאי פעם ביקר בישראל, רק על סמך קריאת גיליון הרווחים של תעשיות ישקר. אז כשפגשתי אותו לבסוף ואירחתי אותו במשרדי, שאלתי אותו: "מר באפט, עכשיו כשביקרת במקום וראית מה רכשת, אתה מרוצה?" והוא השיב: "השתגעת? זו ההשקעה הטובה ביותר שעשיתי בחיי", והוסיף: "ישראל היא המקום הנפלא ביותר שהייתי בו ואני חוזר כעת לארה"ב כדי להיות שגריר שלכם בכל אחת מהקהילות באמריקה ולומר לאנשים באמריקה איזה מקום נפלא הוא ישראל". הוא אמר: "יש לכם כאן אוכל שמעולם לא ראיתי בשום מקום אחר בעולם, יש לכם את התעשיות הטובות ביותר בעולם". זו ישראל, אז אל תקלו ראש.

וורן באפט לא עשה זאת משום שהוא חבר ב"קדימה", אף על פי שאני חייב להגיד לכם שהייתי שמח מאוד לראות אותו ב"קדימה", אבל הוא לא, והוא לא חבר בשום מפלגה ישראלית; הוא לא ציוני, הוא לא יהודי. הוא יודע איך לעשות כסף והוא חושב שישראל היא המקום הטוב ביותר להשקיע בו מחוץ לאמריקה. כל זה הוא גם כן חלק מחיינו והצמיחה שאתם רואים בכלכלה הישראלית תהיה יותר מ-4.5%, שהיא גבוהה בהרבה מהצמיחה במדינה שלכם ובכל מדינה אירופית אחרת. אל תקלו ראש בכך. זה לא מובן מאליו. זה חלק מהאסטרטגיה, זה חלק מהעוצמה הפנימית, זה חלק מהטכנולוגיות המתקדמות שמאפיינות את הכלכלה שלנו, וזו הבטחה גדולה להתפתחות עתידית.

אם כן, מצבה הכלכלי של ישראל מצוין, וזה יאפשר לנו להתמודד עם הבעיות החברתיות. בעייתה העיקרית של ישראל, בראייתי, היא הפער החברתי. זהו המקום בו נידרש להשקיע חלק ניכר ממשאבינו. יש אצלנו אנשים רבים שהם במצב כלכלי מצוין, החיים חיים נוחים, בתנאים הטובים ביותר. לעתים כשאתם מבקרים בכמה מהבתים כאן אתם אומרים: אמריקה זה פה, לא שם. אבל ישנם מקומות רבים אחרים שלא טופלו כראוי, מסיבות שונות. זוהי חובתה של הממשלה, ואנו נוטלים את האחריות הזו על עצמנו, להבטיח שנוכל לשפר את מצבם של אותם חלקים באוכלוסייה, בדרום ובצפון ובירושלים ובמקומות אחרים במדינה שבהם המצב הכלכלי מחייב שדרוג מיידי, מאחר ואיננו יכולים להרשות לעצמנו פער שכזה בחברה שלנו. החברה הזו מושתתת בראש ובראשונה על סולידריות שאותה אסור לסכן ע"י יצירת פער הולך וגדל בין אלה שיש להם לאלה שאין להם.

אולם הבעיה העיקרית של ישראל היא, כמובן, האיומים מצדם של הקיצוניים שטרם השלימו עם עצם קיומה של מדינת ישראל. יש לנו בעיות רבות עם הטרור, עם הפלסטינים, היו לנו בעיות רציניות בצפון. אני משוכנע לחלוטין שהלחימה בצפון שיפרה את המצב הביטחוני שם, ואנו יודעים שהמצב היום הוא טוב פי כמה מכפי שהיה קודם. אני יודע שישנם ויכוחים בעניין הזה, אבל ישנו דבר אחד שלא ניתן להכחישו, ולעתים חשוב להקשיב ליריבינו ולאויבינו. אם תשאלו את נסראללה היום מה הוא חושב על המצב, הוא בודאי יאמר לכם את מה שהוא אמר בפומבי, שאילו הוא צפה ולו אחוז אחד ממה שהוא ייאלץ להתמודד איתו, הוא לא היה מתחיל בכך. האמינו לי, נסראללה היה מאוד רוצה לחזור למצב ששרר ב-11 ביולי, בהשוואה למצב שעמו הוא נאלץ להתמודד היום.

אבל לא זו הבעיה העיקרית של ישראל. הבעיה העיקרית של ישראל היא האיום מכיוונם של אותם אלה שבאופן גלוי ומובהק מדברים על מחיקת ישראל מעל המפה. ישנם שני היבטים לבעיה הזו. האחד הוא האיום הפיזי, האפשרות של השגת נשק בלתי-קונבנציונלי ע"י אויב המדבר באופן פומבי ומפורש על מחיקת ישראל מעל המפה. ההיבט השני הוא לא פחות חשוב ומשמעותי והוא ההיבט המוסרי. שמענו את הקולות הללו בעבר, מצדם של מנהיגים ומדינות שדיברו על השמדת העם היהודי. איננו יכולים להרשות לעצמנו להשלים עם זה, להקשיב ולא להגיב, ואיננו יכולים להרשות לאף אחד, בשום מקום בעולם, להמשיך בשגרה מבלי שיתמודדו עם האתגר המוסרי המציבים אותם אלה המאיימים על עצם חייו של העם היהודי במדינת ישראל.

קיימתי דיונים ארוכים באמריקה בשבוע שעבר עם כל הרשויות בסוגיות הללו, וסיפרתי לידידי היקר, הווארד פרידמן, שגיליתי הבנה ומחויבות מצד ידיד גדול של מדינת ישראל המתגורר בבית הלבן היום – ג'ורג' בוש. אני יודע כי חלק מהמדיניות שלו היא שנויה במחלוקת בארה"ב. ישנם אלה התומכים במדיניותו במזה"ת, בייחוד בעיראק, ואלה המתנגדים לה. ולא משום שיקולים פוליטיים אני ניצב לצדו של הנשיא – כלל לא אכפת לי מפוליטיקה; אתם לא תאמינו לי אבל אני שונא פוליטיקה – אלא משום שאני יודע שעיראק ללא סדאם חוסיין היא טובה בהרבה לביטחונה של מדינת ישראל ולכל שכנותיה של ישראל שהן משמעותיות עבורנו. עיראק ללא סדאם חוסיין טובה לנו הרבה יותר מאשר עיראק עם סדאם חוסיין. תודה לאל על האומץ, הנחישות והמנהיגות שהפגין ג'ורג' בוש כאשר התמודד עם האתגר הזה בצורה כל כך מעוררת הערצה.

אני יודע כי ישנן סוגיות רבות אחרות שהן חלק מסדר יומנו, שהן חלק מסדר היום שלכם ולעתים הן חלק מסדר היום המשותף שלנו ושלכם, שבהן עלינו לדון. שמעתי כל כך הרבה ויכוחים היום שהחלטתי שאם אגיע הערב לאיחוד הקהילות האורתודוכסיות, אניח את כל אותן סוגיות בצד ואתמקד באלה המאחדות אותנו.

אני חושב שבכל אותן סוגיות, ואלה הן סוגיות רציניות ואני לא ממעיט בחשיבותן ובמשמעותן – סוגיית הגיור וסוגיית השוויון והצביון של זהותנו היהודית ומשמעותה בחייה של מדינת ישראל וכדומה – אני יודע דבר אחד וזה שחשוב מאוד שתהיה לנו המתכונת המתאימה לדיון פתוח בסוגיות הללו. כל חיי האמנתי בצורך להקשיב ליהודים החיים מחוץ למדינת ישראל. תמיד אמרתי, גם בויכוחים הסוערים ביותר בין יהודים מהתפוצות לבין יהודים במדינת ישראל, שלא יעלה על הדעת שכאשר נזדקק לכם, אתם תתייצבו מאחורינו ב-100 אחוזים ואילו כאשר מדובר בסוגיות שמעצבות במידה רבה גם את איכות חייכם בקהילותיכם, הם יאמרו: זה עניין שלנו, אתם לא חלק מזה.

זה בלתי אפשרי. אנו חייבים להיות מסוגלים לחלוק אתכם, לקיים דו-שיח אתכם, לדבר אתכם, להקשיב לכם. אנו לא חייבים להסכים אתכם על כל דבר, כפי שאתם לא חייבים להסכים איתנו על הכל. אבל אנו חייבים להיות מסוגלים לגלות פתיחות בפניכם ולדבר אתכם. ברוח זו של ידידות, של כבוד ושל הוקרת תודה על תמיכתכם במדינת ישראל, אני מבקש לברך את באי המפגש הזה היום, כנס זה של איחוד הקהילות האורתודוכסיות. אני בטוח שישראל תוכל להתמודד עם הקשיים, הבעיות והאתגרים בידיעה שבכל פעם בעתיד שנזדקק לכם, אתם תהיו שם בשבילנו.

תודה רבה לכם.