צולם ע"י לע"מ

רבותיי המנכ"לים,

בוקר טוב לכולם אני מוכרח לומר שאני כבר הרבה זמן לא התכבדתי להיות במקום שבו מרוכז בצורה  כל כך מדויקת הכוח האמיתי של המערכת השלטונית בישראל. כמו באולם היפה הזה של משרד החוץ עם המנכ"לים של משרדי הממשלה ושל הסוכנויות הממשלתיות המרכזיות שהן חלק בלתי נפרד מעבודת הממשלה.

אני שוחחתי לא אחת עם רענן דינור, מנכ"ל משרד ראש הממשלה גם בשנים עברו שנדדנו בתפקידים שונים במערכות הציבוריות תהינו בליבנו, איך הופכים את המערכת הציבורית, השלטונית, הממשלתית, העירונית, גופי הביצוע הממשלתית שהם אינם מזוהים כמשרדי ממשלה אבל הם חלק אורגני מהמערכות הממשלתיות אם זה מנהל מקרקעי ישראל, אם זה הביטוח הלאומי, אם זה עכשיו מנהלת סל"ע שהיא עוסקת בעניין בר חשיבות, איך הופכים אותם לגופים יעילים יותר, אבל יעילים על פי איזושהי תפיסת עולם בסיסית של מתן שרות לפי סדרי עדיפויות, לפי תוכנית ארוכת טווח שאתה יודע מראש חמש שנים קדימה לאן בסופו של דבר אתה רוצה להגיע בתחומי המערכת הספציפית שאתה מנהל ושולט בה כדי להגשים את היעודים שהם בסופו של דבר, היעודים של המערכת השלטונית כולה.

אני מאוד מקווה שאנחנו נעלה את נושא משרדי הממשלה כולם, על איזה שהם פסים של עבודה שתהיה מבוססת על הבנות בסיסיות כאלה של סדרי עדיפויות, של לוחות זמנים, של פריסה ארוכת טווח ושל יכולת לבדוק את התפוקות, למדוד את התוצאות, לזהות את נקודות החולשה לדעת לאזן את המערכות ובסופו של דבר כתוצאה מזה - לשפר את התוצאה הסופית.

אני מאוד מקווה שכל אחד מן המשרדים הממשלתיים לאט לאט יגבש בתוך המערכת הארגונית שלו את התרבות הזו של עבודה על פי תוכנית רב שנתית ושידע לייצר את הכלים כדי שהעבודה הזאת תוכל בסופו של דבר גם להימדד, גם להיבדק, גם להשתפר וגם לעמוד ביעדים שהיא הגדירה לעצמה.

היות ואנחנו עומדים בתחילת שנת עבודה 2007, אני רוצה קודם כל להגיד שהדבר החשוב ביותר ובמיוחד למערכות ציבוריות שאני מגדיר אותו כהישג אבל אני חושב שמבחינתכם הוא הרבה יותר מהישג - זו העובדה שמראשית השנה, בעצם מהיום השלישי של השנה, יש תקציב ואנחנו יודעים מהו. כלומר כלי העבודה הבסיסי שאנחנו בלעדיו משותקים או שאנחנו מאבדים את שווי המשקל הנכון ואת האיזונים הנכונים בניהול העבודה, הכלי הזה קיים, הושלם - אולי השנה באופן הייתי אומר, מרחיק לכת ויוצא דופן לא רק שהוא הושלם בזמן אלא שהוא הושלם באופן שאין בו כמעט סטייה מההצעה המקורית שהונחה על שולחנה של הכנסת כך שהמשרדים הממשלתיים לא צריכים היו בראשית ינואר בבת אחת להסתגל לאיזשהו מהפך בלתי צפוי שהוא יכול היה לשבש את התכנונים המוקדמים שנעשו לקראת פתיחתה של שנת התקציב.
מה הם היעדים העיקריים של התקציב  השנה?

היעדים העיקריים של התקציב משקפים בעצם את סדרי העדיפויות שאנחנו דיברנו עליהם. אני חושב ששר האוצר מבין את זה, הם ביטאו את הדברים האלה גם בתוכניות שהוא הציג,  שהם מדגמיות לקראת דיון בממשלה שירוכז בעבודת מטה על ידי המועצה הלאומית לכלכלה בראשותו של פרופ' טרכטנברג שמשתתף איתנו כאן במפגש.

קודם כל המציאות של השנה האחרונה כפתה עלינו לעשות סדר נכון יותר בהגדרת המשימות הביטחוניות של מדינת ישראל, זה בתיעדוף שלהם במסגרת התמונה הלאומית הכוללת. זה לא דבר פשוט.  היינו צריכים, כפי שאתם יודעים, לגייס משאבים של שמונה וחצי מיליארד שקל כדי לסגור את פערי המלאים. לכאורה עניין זניח אבל תחשבו על זה שבמסגרת תקציבי 2006 שכבר הסתיימה , 2007 שרק עכשיו התחילה וינואר 2008 כנקודת סיום - אנחנו נשלים בפערי מלאים בשיעור עלות של 8.5 מיליארד שקל. זה דבר דרמתי בהוצאה הלאומית. נוסף לכך אנחנו הוספנו השנה לתקציב הביטחון כמיליארד ו- 900 מיליון ₪. תקציב הביטחון של השנה הוא 35 מיליארד 75 מיליון. זאת רק דוגמה אחת לסדר עדיפות שהוכתב כתוצאה מנסיבות קיימות, אבל הדבר החשוב ביותר שאנחנו עושים בנושא הזה של תקציב הביטחון שיכניס גם היגיון, גם סדר ולפי דעתי גם רציפות ברורה יותר בנושאים האלה זו עבודתה של ועדת ברודט, הקמנו בפעם הראשונה, למיטב ידיעתי, בהיסטוריה של מדינת ישראל וועדת מומחים מהמעלה הראשונה שכוללת  אנשים שעסקו ברמות הגבוהות ביותר גם בנושא הכלכלה הלאומית וגם בנושא הביטחון הלאומי ובעצם בממשק שבין שתי המערכות הללו.

ובכן הועדה הזו בפעם הראשונה תקבע בצורה מסודרת באמת, לא על בסיס של הורדת ידיים שמתנהלת תמיד בלילה האחרון שלפני אישור התקציב, לא בהתמקחויות שהפכו לשגרה בין מערכות הביטחון לבין מערכות הכלכלה והאוצר שמתנהלות כל שנה שאינם מכבדות לא את אלה ולא את אלה. אלא וועדה של מומחים שאין ספק שכולם אנשים שמקורבים גם לתפיסה מקרו-כלכלית מצד אחד וגם לרגישות ביטחונית והיכולת להבין את הצרכים ארוכי התווך של המערכות הללו .

אין ספק שהמלצות הוועדה שהממשלה התחייבה לקבל אותה, תדון בהם כבסיס לכל התנהלות עתידית תוגשנה, נדמה לי כבר לקראת ה 30 באפריל 2007, כך שהיכולת לייצב את ההוצאה הלאומית לביטחון להכניס אותה לתוך איזשהו מערך רב שנתי לדעת להגדיר מהם היעודים המרכזיים לא רק בתחום של ההוצאה השוטפת, אלא גם בתחום של פיתוח אמצעי לחימה חדשים, מחקר ופיתוח, ושדה הקו העתידי - כל הדברים האלה, לדעתי, יעזרו למערכת כולה לפעול בצורה יותר מסודרת ויותר אחראית מכפי שהיא פעלה בשנים האחרונות.

כשאנחנו מדברים על העדיפויות – מיד אני אגדיר מהם, אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שהמשק הישראלי נמצא כבר שנה שלישית בתהליכי צמיחה, אולי השנה הצמיחה של המשק הישראלי היא הצמיחה המרשימה ביותר מאלה שאנחנו התנסינו בהם בשנים האחרונות. השנה הזאת היא לא הייתה אמורה לכאורה להביא לתוצאה הזאת , לחימה של 30 וכמה ימים, שיבוש אורחות החיים, מיקוד תשומת-הלב הבינלאומית במדינת ישראל כמדינה שנמצאת  במצב של מלחמה, לא כמדינה שנמצאת באיזושהי שלווה של יצירה ועשייה.  גם הויכוח הפנימי שמטבע הדברים הלך והחמיר - כל אלה יצרו איזה עננה שעלולה הייתה גם להשפיע על ביצועי הכלכלה הישראלית, אבל ביצועי הכלכלה הישראלית היו השנה חסרי תקדים, צמיחה של 5%, גבוהה יותר מהצמיחה באיזושהי ארץ אירופאית מערבית דמוקרטית מהסוג שאנחנו מרבים להשוות את עצמנו אליה.  לא הגענו לשיעורי הצמיחה של הודו או סין או של חלק מהמדינות האסייתיות. אבל אני חושב שהגענו להישג מרשים, ההישג שבעיני הוא המרגש ביותר הוא העובדה שהשנה היא השנה הראשונה שבה היצוא הישראלי גם בניקוי סיוע החוץ במאזן התשלומים, מאזן התשלומים הוא חיובי עם יתרה של מיליארדים . החלום הגדול שפעם הרבינו להשתמש בו כסיסמא אבל לא ממש הבנו שהוא בר השגה בחיינו -  גידול היצוא על פני היבוא, במילים אחרות שאנחנו נמכור לעולם יותר ממה שאנחנו קונים מן העולם - הוגשם השנה.  אמר לי נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר שכשהוא נשאל לפני מספר שנים אם זה אפשרי,  הוא אמר שזה אפשרי אבל זה לא יקרה בחייו - הוא נשאל על זה לפני חמש שנים, הוא המום מהעובדה שבתוך חמש שנים מה שנראה היה לו שלא יקרה בחייו, קרה במהירות כזאת וזאת לא משום שהייתה לו תחזית אחרת לגבי תוחלת החיים שלו.

השקעות במטבע חוץ בממדים שלא היו כמוהם, הרזרבות במטבע חוץ - שברו את כל השיאים, ההורדה בריבית - אני לא צריך להגיד לכם,  מדובר פה על רפורמות חברתיות, בינתיים עד שחלק מהרפורמות הללו תיושמנה ותבוצענה ותוטמענה  לתוך מערכות הביצוע לממשלה, העובדה שהריבית יורדת כל כך, העובדה שכתוצאה מכך שהאינפלציה היא אפס ואין הצמדות, המשמעות של זה בעיקר לשכבות היותר חלשות, קיימת משמעות ניכרת על תשלומי  החובות והמשכנתאות על הריביות החריגות שהן תמיד יותר גבוהות  מהרצוי אבל בכל זאת גם הן נעשות קטנות יותר - כל זה משליך מיד על האיתנות הכלכלית החברתית. נושא זה  בא לידי ביטוי בדו"ח שבקשתי לקבל סקירה ממנו ע"י מנכ"ל הביטוח הלאומי יגאל בן שלום לפני יומיים. כאשר הובהר שבפעם הראשונה בשמונה שנים מס' העניים בקרב הילדים אשר  חיים מתחת סף העוני נשאר יציב ומספר הקשישים שחיו מתחת לקו העוני – קטן, ואנחנו רואים בשורה ארוכה של אינדיקאטורים שנבדקו ע"י חוקרי הביטוח הלאומי שניתן להצביע על ראשיתו של תהליך, ואם אנחנו יודעים כבר עכשיו שהמחצית השנייה של שנת 2006 הייתה , ככל הנראה, עוד יותר מרשימה בביצועיה הכלכלי מאשר המחצית הראשונה שרק עד אליה נמדדו התוצאות הללו אז יש לשער שהתפנית הזאת מתחילה להיות יציבה,  וזה גם מה שמוביל אותי לאחד היעדים המרכזיים של המדינות שלנו בשנת 2007 .

רבותי מדינת ישראל הבשילה למציאות שבה היא יכולה להתמודד באופן אפקטיבי עם המצוקה החברתית, אם אתם רוצים,  עם בעיית העוני.  אנחנו נצטרך לאמץ את המדיניות של מס הכנסה שלילי , שעליה דיבר שלשום שר האוצר בנושא שמוסכם בינינו לבין בנק ישראל, אני יודע שיש גורמים מקצועיים מסוימים באוצר שחושבים שזה לא הכלי היעיל ביותר,  שיש כלים אחרים אבל באיזשהו מקום צריך להכריע בעניין הזה וההכרעה הזו נפלה אצל שר האוצר, גם אצלי וגם אצל נגיד בנק ישראל ואני בטוח שהדרגים המקצועיים יעשו הכל על מנת שהמדיניות הזאת תתממש בצורה הטובה ביותר .

ובכן,  זה נושא אחד שהוא בעצם בא לתקן עוול שנדמה לי שאין כמעט מי שחולק עליו. רבותי, זה פשוט בלתי אפשרי, בלתי מתקבל על הדעת, לא מוצדק להניח שמשפחה במדינת ישראל יכולה להתקיים ממשכורת מינימום של 3,800 ₪ . העלייה בשכר המינימאלי היא חלק ממדיניות הממשלה, ההשלמה ומתן העידוד לסקטור המועסק באמצעות מס הכנסה שלילי , לפי דעתי זאת השלמה לא רק בלתי נמנעת אלא הכרחית כדי ליצור מינימום של יציבות חברתית.

הנושא השני שמשתקף גם בהשקעות התקציביות של שנת 2007 , הוא הטיפול  באוכלוסייה הצעירה, אמרנו קודם ש- 35.2 אחוז מילדי ישראל חיים מתחת לקו העוני. מתוך הילדים הללו ישנם מאות אלפי ילדים שחיים בסיכון, ישנם מאות אלפי ילדים שהולכים לבית ספר בתנאים שבהם אנחנו לא רוצים שילדים ילכו לבית ספר. מאות אלפי ילדים שהחינוך הבלתי פורמאלי לא מספק להם את ההזדמנויות שהם ראויים לו, אנחנו מוכרחים לראות איך אנחנו לוקחים את התשתית של המשק, התשתית החזקה הזאת של המשק  והופכים אותה כלי ליצירה של רפורמה חברתית שתיתן מענה לחלק מהמצוקות  הללו שמדינת ישראל מתמודדת איתן כבר לא מעט שנים.

אנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן להמשיך להרשות לעצמנו שיהיו מאות אלפי ילדים שיחיו בסיכון מבלי שמדינת ישראל תיתן להם מענה סביר. הדו"ח שהגישה ועדת  שמיד אומץ על ידי הממשלה וכתוצאה מזה אנחנו הקצנו סכומים משמעותיים ביותר להגשמה מלאה של הדו"ח הזה בתקציב השנה ובתקציב השנה הבאה. אני החלטתי לחדול מהסיסמאות ולעבור לביצוע שמוקד הביצוע הוא בתוך הקהילה, כלומר בתפיסת העולם הטיפול בילדים בסיכון חייב להיות בתוך המסגרת הקהילתית ולא על ידי בידודם של הילדים למוסדות חוץ - דבר שהוא לפי דעתי, בסופו של דבר בתהליכים ארוכי תווך לא מועיל להסתגלות חברתית נאותה.מערכת החינוך תהיה מוקד מרכזי של הקצאת משאבים ושל מתן עדיפויות.

רבותי, אחרי שאנחנו מקלפים את כל הקליפות מעל כל הדברים שטעונים לתיקון , הגרעין הבסיסי ביותר , המהותי ביותר שיסביר את עוצמתה של החברה הישראלית באיזושהי תקופת זמן בעתיד בעוצמתה של מערכת החינוך, ואנחנו נצטרך פה ברמה לאומית לקבל על עצמנו את המשימה הזאת גם בחינוך הקדם-יסודי, גם בגיל הרך, גם בחינוך היסודי, גם בחינוך התיכוני וגם בהשכלה הגבוה, דברים שוליים אבל הם, בסופו של דבר, בהצטברות שלהם, מגבירים את עוצמתה של מדינת ישראל. אנחנו נמצאים היום במקום שונה לחלוטין מהמקום של הפוטנציאל של החברה הישראלית אשר מאפשר לנו להיות פה.

אני אישית מתכוון להיות עסוק בפתרון הבעיות, כי תיעדוף נכון של המערכות הללו , כפי שאמרתי, החל מהגיל הרך וקדימה כולל ההשכלה הגבוהה.  אני מאמין שאם אנחנו נתמיד בשיפור רמת ההוראה ושיפור איכות המנהלים כתנאי יסודי לשיפורה של מערכת החינוך. אנחנו מתכוונים בחמש השנים הקרובות להגיע להשלמה של כל מבנה הכיתות החסרות בכל מערכות החינוך, בכל מגזרי האוכלוסיות - אנחנו נגיע בתום חמש השנים הללו ל – 58,472 כיתות ואז נדמה לי שע"פ התכנון הרב שנתי אולי יחסרו לנו 300 כיתות בלבד.

אבל זאת הפעם ראשונה שיש לנו תוכנית שבאה לתת מענה למחסור. מחסור אשר  יוצר מועקה אבל הוא גם מקרין איזושהי נחיתות וסדר עדיפות של המערכת הזאת שלפי מיטב הבנתי אין חשובה ממנה.

אנחנו כמובן חייבים לשים בדרגת עדיפות גבוהה את הביטחון האישי, כשאני מדבר על הביטחון האישי אני מדבר על הביטחון האישי של אזרח שיוצא בבוקר מביתו ולא צריך לחשוש, לא ממחבל שרוצה להרוג אותו בגלל שהוא אזרח יהודי של מדינה יהודית ולא מצד פושע שרוצה לחבול בו ולגנוב את כספו כי הוא יודע שאולי סיכוייו לבצע את זה בהצלחה גדולים כי אין מי שיתפוס אותו. אני בדעה שאנחנו צריכים לעשות סדר בדברים האלה ואנחנו יכולים לעשות סדר בדברים האלה. אני האדם האחרון שאומר מילה רעה על היכולות שלנו ועל הכוחות שלנו בתחום של המאבק למען הביטחון אישי והרבה פעמים השאלה גם של איך משבצים את העניין הזה בתוך שלל הנושאים שהמשטרה במדינת ישראל עוסקת בהם , בואו לא נשכח - משטרה במדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד מהמלחמה גם בטרור באיזשהו מקום צריך לעשות סדר בעניינים האלה, יש שר לביטחון פנים שאני מאוד סומך עליו, יש מפכ"ל ראוי שאני מאוד סומך עליו, ואני מאמין שאנחנו בנושא הזה צריכים לעשות את העבודה ונוכל לעשות את העבודה.

אבל כל אלה הם דברים שמייצגים את סדרי העדיפויות הלאומיים, בעצם מה אנחנו רוצים מהמשרדים הממשלתיים, תראו – רבותי, אני רוצה לומר לכם כמה מילים אם אפשר באופן אמיתי תתעלמו לרגע מזה שיש תקשורת פה , מלב אל לב, בואו נשאל את עצמנו ביושר מה היא התדמית של השירות הציבורי והשירותים הממשלתיים בעיני הצרכנים של השירות הזה , של הקהל הרחב במדינת ישראל . ביושר, אם נשאל את השאלה נצטרך להודות שהתדמית איננה תדמית טובה והתדמית הזאת איננה תדמית טובה כי נדמה לי שחלק ניכר מהציבור חש שיש פער משמעותי והציפיות הסבירות שיש לו משרות ממשלתי לבין איכות השרות, מהירות השירות, דיוק השירות והלימות השירות שהוא מקבל כאזרח -  והפער הזה הוא פער  שההצטברות שלו לאורך שנים הופכת אותנו לחסרי יכולת לתת מענה נכון למה שמוטל עלינו.

הדבר הבסיסי מבחינתי-  לא יכול להיות שמי שיקבל פניה בטלפון לא ישיב עליה, לא יכול להיות - זה יכול להיות פקיד בדרג נמוך ומנהל כללי, לא יכול להיות מצב שאנחנו מספקים שירותים מכווננים שאנחנו רוצים לעשות יותר ויותר כדי להשתחרר מהזיקה הפיזית שאזרח צריך לבוא למשרד , וכל מיני שלוחות של המערכות הממשלתיות שהם חלק בלתי נפרד מעבודת היום יום שלנו. שהוא לא מקבל את השירות הזה ברמה שאנחנו מבטיחים אותו, שאנחנו משתבחים בו, שאנחנו מתגאים בו, שאנחנו רוצים להיות מודרניים.   אנחנו מדינה מודרנית, אנחנו מדינה עם שירותים מכווננים אולי מהגבוהות ביותר בעולם עם רמת שימוש בטלפון סלולרי מהגבוהות בעולם , חדירה של אינטרנט פס רחב השנייה בעולם. לכאורה אנחנו יכולים לעשות את כל הדברים האלה. שהתודעה שלנו, שתשומת הדעת שלנו והתחושה הפנימית שלנו תהיה מכוונת לכך שהתפקיד שלנו , הראשוני,  קודם כל שבשביל זה שכרו אותנו את כולנו  -  לתת לאזרח את השירות המהיר, הטוב , הנעים, הלבבי והנחמד ביותר, שאם מישהו יכול לחכות יום ולא יומיים שהוא לא יחכה יותר מיום ואם אפשר לחסוך לו גם את ההמתנה של יום אז נחסוך לו גם את ההמתנה של יום . שכל אזרח ירגיש שהוא פונה למי שנותן לו שרות במשרד ממשלתי כלשהו - יש לו זכויות ולא עושים לו טובות.

ואני אומר לכם מבלי שאני מתייחס עכשיו למשרד מסוים ומבלי שאני מתייחס לתחום מסוים,  אני אומר לכם שאצל חלק ניכר מהציבור יש תחושה שמבוססת על ניסיון אישי . לא פעם שהשירות שהוא מקבל נעשה לו כטובה - לא כדבר המובן מאליו, לא בשיא היעילות, לא בשיא המהירות, לא בנעימות הגדולה ביותר לא בליטוף שמגיע לו אלא באיזושהי תחושה שעושים לו טובה ושהוא צריך להגיד תודה שבכלל דיברו איתו. אנחנו צריכים לשנות את זה, אני חושב שיש המון מערכות שמתפקדות בצורה יוצאת מן הכלל שאני מלא גאווה בהם אבל תמיד יש איזה שהיא מסה  מסוימת שבהצטברות שלה היא משבשת את הפרספקטיבה הכללית. אבל זה מוטל על כל אחד מהמנהלים במשרד שהוא עובד בו ולגבי הציבור שהוא מופקד על מתן שרות טוב.

עכשיו כמובן שתוכנית העבודה של כל אחד מהמשרדים, שצריך להציג , חייבת להיות מותאמת לעדיפויות הלאומיות והיא צריכה להיות מותאמת גם ליעדי ההוצאה ולמסגרת ההוצאה כפי שנקבע לכל אחד מהמשרדים. אחד הדברים שאנחנו הולכים לשנות ומנכ"ל המשרד שלי, רענן , מאוד מחויב לרפורמה הזאת, אנחנו סבורים שצריכים להגדיל באופן משמעותי את חופש הפעולה של המשרדים בתחומי המגבלות התקציביות שהוגדרו מראש, אבל מבלי שאנחנו נבקיע מהם את המקסימום גמישות שמותר להם לגלות בתחומים שהם אחראים עליהם והם צריכים להוביל אותם.

במילים אחרות אם הרשות לבטיחות בדרכים רוצה לעשות מעגל תנועה במקום כלשהו בארץ משום שהיא הגיע למסקנה מקצועית בתחומה המקצועי , שצריך לעשות שם מעגל תנועה – המעגל הזה או ההוצאה למעגלי תנועה היא מתוקצבת, היא חלק מהתקציב שלה , הם הגיעו למסקנה הזאת אז הם החליטו שיהיה שם מעגל תנועה והם יבצעו זאת ולא יהיה שום גורם שנמצא לרוחב המערכת הממשלתית שיגיד להם, אנחנו לא מאשרים לכם להוציא זאת – לא יכול להיות דבר כזה. אני מביא את זה כדוגמה. אני רואה את מנכ"ל משרד,התחבורה יושב מולי ואני רואה את שאול מופז יושב מאחריו , אבל זה נכון באותה מידה גם לגבי דברים שרוצה לעשות אריה בר במשרד השיכון או כל אחד מהשרים האחרים וכנ"ל לגבי משרד הפנים. כלומר, תפיסת הרפורמה שלנו אומרת שמשרדי הממשלה צריכים לפעול בתוך מסגרת נתונה שמוגדרת בסופו של דבר היא חלק מהמדיניות הלאומית,  ובהתאם לעדיפויות של העמדה הזאת כפי שהוגדרו בכל אחד מהמשרדים, אבל במקסימום הגמישות המקצועית שהם צריכים להפעיל אותה בתוך תחומי הפעילות של המשרד שהם מנהלים, מעבר לעובדה שכל המשרדים הללו צריכים לייצר לא רק תוכניות רב שנתיות אלא גם יכולת למדוד תפוקות ולמדוד תוצאות ולמדוד בסופו של דבר את ההישגים של המערכות שהם מפעילים .

אין שום משמעות לעבודה הזאת אם בסוף השנה אתם לא יכולים להראות לנו תוצאות מול התחייבויות , תפוקות מול תשומות ולהראות מה ביצעתם, כמה ביצעתם, כמה השלמתם, כמה החסרתם, איפה כשלתם ואיפה התקדמתם.

אני רוצה לומר לכם דבר אחד, הממשלה הזאת היא ממשלה שתלך, אני לא רוצה  בדרמות גדולות ואני לא רוצה בהגזמות שאנחנו יכולים לוותר עליהם, אבל אנחנו מתכוונים לחולל סדרה של רפורמות בסדרי השלטון והניהול הממשלתי.

אנחנו חושבים על שינוי מהותי באופי היחסים בין משרד האוצר למשרדי הממשלה, דיברנו על זה לא אחת ואני חושב שגם בשיחה הראשונה שלי עם המנכ"ל החדש של משרד האוצר , כבר הספקנו לדבר על הצורך והוא מחובר עם רענן ואנחנו הולכים לחולל כאן רפורמה, אנחנו צריכים לחולל כאן רפורמה ושר הפנים התחיל בה ואני חושב שהיא מהפך בעל חשיבות עצומה בתלות שבין הרשויות המקומיות לממשלתית, רשויות מקומיות יעילות הן בדרך כלל יותר יעילות ממערכת ממשלתית - אני אומר לכם מתוך ניסיון . ואני חושב שהתפקיד של הממשלה זה לא להחזיק בעטינים כל הזמן את הרשויות הממשלתיות לא לאפשר לרשויות העירוניות לפעול עוד פעם, בצורה אחראית ויעילה שהן עושות את זה הן יותר טובות מהממשלה ואנחנו צרכים לעודד אותם ושר הפנים כבר התחיל להרחיב את טווח הסמכויות של הרשויות המקומיות ואנחנו נמשיך לעשות זאת.

ודבר נוסף ואחרון רבותי,  ממשלה טובה היא ממשלה קטנה, ממשלה יעילה היא ממשלה שמספר העובדים בה קטן והיא לא עוסקת בביצוע אלא היא מגדירה קווי מדיניות, היא מגדירה את תחומי ההוצאה הלאומית, היא מגדירה את סדרי העדיפויות והיא מוציאה החוצה כמה שיותר מהביצועים שהיא רוצה שיתקיימו באמצעות סוכנויות ביצוע, באמצעות ארגונים או פרטיים,  הכל תלוי בעניין עצמו. מי שיכול לבצע את הדברים הללו במינימום של עלות ובמקסימום של חיסכון ובעיקר לשחרר את הממשלה מכל השכבות האלה של עובדים שהם הולכים ומכבידים על הממשלה והם יכולים להיות פי כמה יותר יעילים בביצוע אותן משימות עצמן שהם עובדים בסוכנויות ביצוע חוץ ממשלתיות.

זה החלום , זאת התקווה, זה היעד שאליו אנחנו חותרים. אני מאמין שאנחנו נמצאים היום בעמדת זינוק טובה כדי להגשים את הייעודים הללו.  בין היתר משום שהמצב הכלכלי איתן, בין היתר משום שהצמיחה הולכת וגדלה,  ומשום שהאבטלה הולכת וקטנה, ומשום שהריבית מאפשרת לנו ככה לנשום נשימה יותר עמוקה ובין היתר משום שהשקעות החוץ ממשיכות לזרום למדינת ישראל וכתוצאה מכך מאפשרות למשק  הישראלי להמשיך ולהתפתח, ומשום שלפי דעתי יש לנו גם מערכת של מנהל ציבורי-ממשלתי הרבה יותר מרשימה מזו שאני זוכר לפני עשר ועשרים שנה, מדובר באנשים שהוכיחו את יכולתם גם מחוץ למערכות הציבוריות - אני חושב שזה יתרון, מדובר באנשים שיש להם אלטרנטיבה מחוץ למערכת הממשלתית - וזה יתרון, מדובר באנשים שנמצאים כאן כי הם מאמינים ששיפור איכות השרות הציבורי , שיפור איכות התפקוד של המערכות הציבוריות זה יכול להיות בסיס שיעשה שינוי מהותי מאוד בערכיות חיינו, בהישגיות החברה הישראלית ובסופו של דבר גם יתרום תרומה מכרעת לביטחון קיומה.

אני אשמח לבוא מחר בערב ולקבל פידבקים ממה שאני אמרתי לכם ובעיקר על מה שאתם אומרים , על מה שאתם צריכים לעשות ואיך אתם רואים את עבודתכם.

שיהיה לכם בהצלחה.