צולם ע"י לע"מ

גברתי יושבת ראש הכנסת,
חברי הממשלה,
חברי הכנסת,
אורחות ואורחים נכבדים ביום חגה של כנסת ישראל,

ט"ו בשבט הוא יום הולדתה המסורתי של כנסת ישראל.
יום הולדת הוא מאורע משמח שיש בו גם מימד של חשבון נפש וסיכום ביניים:
מחד הדמוקרטיה הפרלמנטארית שלנו חיה וקיימת, מאד מאד.
ומאידך עננות מעיבות על שמי הציבוריות הישראלית.
על שני אלה אני מבקש לייחד את ברכתי היום:
ספק אם ישנה עוד מדינה אחת בעולם שבה החופש כל כך בולט ומוחצן. מדינת חירויות לכל דבר ועניין.
מדינה בה מותר להגיד הכול, והכול אכן נאמר בה, בעד ונגד הממשלה, בעדה ונגדה של המדינה, בעד ונגד האלוהים שבשמים והכול בתוך המסגרת המורכבת והתובענית של השיח הדמוקרטי.
לא כולם מבינים את מהותה ודקויותיה של הזירה הפוליטית.
לכן חובה לחזור שוב אל הסברי היסוד:
הכנסת איננה תזמורת פילהרמונית הנדרשת לבצע בדיוק ובהרמוניה את יצירתה.
להיפך, הכנסת היא זירת מפגש של דעות ואמונות, של השקפות ותפיסות, של אנשים וערכיהם.
כאן נפגשים בעוצמה החוק וההלכה, פה מתעמתים לעתים יהודים וערבים, כל גווני הדת נפגשים כאן – בכנסת.
החום הבוקע מן הכנסת איננו חום הלהבות של הבית הנשרף אלא חום החיכוך של גופי דעה וידע שלא היו נפגשים, מתנגשים ומתחככים לעולם אלמלא קיומה של ישראל וכנסת ישראל. ועל כך גאוותנו.
על כל אלה מעיבים בשנים האחרונות הרבה נושאי יסוד:
המלחמה שעוד לא תמה מכאן והשלום המבושש לבא משם.
התחושה המתסכלת שהסכסוך המזרח תיכוני גלש מעבר לתחום המדיני אל העימות הדתי, אל מקום הקיצוניות והקנאות.
ומבית שערוריות ופרשיות, שלא נותנות מנוח, עד שאנשים מפקפקים אם יש לנו עתיד ואם כן מהו.
אני מבקש לומר מספר מילים נושא זה ומבקש לנצל במה זו כדי לקרוא שתי קריאות:
האחת אל נשכח כי יסוד הצדק במדינת חוק מניח, כנכס צאן ברזל של תורת החירות, כי כל אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. מבלי יסוד זה אין טעם לכל השיטה כולה.
והשניה: אל רשויות החוק בישראל. אל תפסיקו לחקור, אל תפסיקו לבדוק, אל תפסיקו לשאוף לתקן את העולם שבו אנחנו חיים.
עשו זאת בתום לב, בניקיון כפיים, ביעילות, תוך בחינת כל מקרה לנסיבותיו, כשאתם מזוקקים מכל אווירה רעילה וניסיונות להשפעה זרה.
ואנחנו חברי הכנסת נמשיך לגונן על מוסדות החוק על מבצרי הדמוקרטיה לרבות בית המשפט העליון שאין בלתו.
לא ימים קלים הם הימים האלה ובכל זאת אני מבקש לדבר על תקוות ישראל. הייאוש לא היה מעולם חלק מאוצר המילים שלי ואני לא מאמין בו כתכנית מדינית או כהמלצה למעשה פוליטי.

 
הדבר היחיד שהייאוש יודע לעשות הוא – לייאש. ממשלה ופרלמנט לא קיימים בשבילו.
אנחנו כאן כדי לתת תקווה. להציע תכניות ולהתוות דרכים אל מחר טוב יותר.
מה ניצב בפניה של כנסת ישראל? הפוליטיקה של היום יום – בודאי. אבל בכך אין די.
כולנו יחד, המחוקקים והמבצעים, צריכים להתעלות מעל לשגרת היום יום ותביעותיה ולהציב בפני האומה חזון ותכנית פעולה להגשמתו.
עד יום ההולדת  השישים של מדינת ישראל עלינו לנסות ולהשלים את הפרקים החסרים בחוקת ישראל.
כך שכל אזרח בין אם הוא בן הרוב או חבר בקהילות המיעוט ידע כי הוא מוגן בהגינות מפני כל עוולה ורדיפה שהן.
גם שיטת הממשל הישראלי צריכה תיקונים, שיקרבו אותנו כנבחרים חזרה אל הציבור החש כי ניתקנו ממנו.
הממשלה לא יכולה לקפוא על שמריה, ממשלת ישראל צריכה מכם המחוקקים תשתית קונסטיטוציונית  שתאפשר לה יכולת ביצוע וממשל טובות יותר ומתאימות הרבה יותר לאתגרים של ראשית המאה העשרים ואחת.
מדינות ואומות רבות בעולם סובלות משבר דמוקרטי גדל והולך. האמון בפרלמנטים ברחבי העולם המערבי הולך ופוחת ותהליך דומה קורה גם במדינת ישראל.
הדרך לסמכות דמוקרטית חדשה עוברת בחידושן ורענונן של היסודות הבסיסיים ביותר לחיינו. משמעות הצדק ומקומה של החמלה. אופי המנהיגות וטיבם של מנהיגי הציבור.
אלה ועוד הם האתגרים האדירים העומדים בפנינו.

חלק לא מבוטל מהיכולת להצליח טמון ביכולת ללמוד ממשגים, להודות בטעויות ולתקן.
כך הכנסת, כך הממשלה. וכך אני כראשה. רק חובה אחת מוטלת עלינו כי בבואנו לתקן, לא לשבור, לא להרוס, לא לשפוך את המדינה עם נוזלי הזעם הקדוש המציפים אותנו חדשות לבקרים.
יום הולדת שמח.

 ולבסוף לך, גברתי היושבת ראש על הדרך המכובדת וראויה ומאופקת והנחושה שבה את ממלאת את תפקידך, כבוד הכנסת הוא כבודך, הוא כבודנו.