צולם ע"י לע"מ

[תרגום מאנגלית]:

אדוני היו"ר, תודה רבה לך. ערב טוב לכולם. קיבלתי אישור מיוחד ממלקולם הונליין לפתוח במספר מלים בעברית ואז אעבור לאנגלית.

ערב טוב. ממשלת ישראל התכנסה הערב לישיבה כדי למנות את שר המשפטים החדש, פרופ' דניאל פרידמן. פרופ' דניאל פרידמן, חבר האקדמיה הלאומית למדעים, אחד מגדולי המשפטנים ואנשי האקדמיה במדינת ישראל, אדם שהמוניטין המשפטי שלו יצא למרחוק בארץ ומחוץ לארץ, נמצא, לאחר התייעצויות עם הרבה מאוד אנשים, כמועמד ראוי במיוחד להיות הדובר המרכזי והחשוב ביותר שינהיג את מערכת אכיפת החוק והמשפט של מדינת ישראל מתפקידו כשר המשפטים. אני חושב שההחלטה של הממשלה, החלטה פה אחד, היא החלטה ראויה. אין לי ספק שפרופ' פרידמן ינהיג את המאבק בפשיעה המתגברת, יפעל בתפקידו כשר המשפטים כדי להגן על זכויות האזרח במדינת ישראל, על ביטחונם האישי של אזרחיה, ויפעל בשיתוף פעולה עם הגורמים האחרים במערכות אכיפת החוק במדינה כדי להביא לזירוז וייעול ההליכים בתחומי אכיפת החוק. כל זאת, כמובן, תוך שמירת כבודם ומעמדם של כל המוסדות שקשורים באכיפת החוק ובראש ובראשונה של בית המשפט העליון, שאין בלתו במדינת ישראל.

[המשך תרגום מאנגלית]:

כעת הרשו לי לעבור לאנגלית.
אדוני היו"ר, ידידי היקר הרולד טאנר,
סגן הנשיא מלקולם הונליין,
השגריר ריצ'רד ג'ונס, שגריר ארה"ב בישראל,
השגריר רונלד גודה, ידידי היקר,
רונן בר-אל, היו"ר החדש של Ernst & Young בישראל, משרד רואי החשבון הגדול במדינת ישראל,
שגרירים נכבדים,
יושבי-ראש לשעבר של ועידת הנשיאים,
ידידים רבים שלי נמצאים כאן בקהל. לא אתחיל למנות אותם אחד אחד מכיוון שזה יגזול חלק נכבד מהערב.

אני מכיר כל כך הרבה מביניכם. נפגשתי אתכם פעמים אינספור. היה לי הכבוד לשאת דברים בפניכם בניו-יורק ובמקומות אחרים באמריקה וכמובן בכל ביקוריכם בישראל במרוצת השנים, ואני גאה מאוד על כך שיש לי את ההזדמנות הזו להיפגש אתכם הערב. אני גאה במיוחד על כך שאני יכול לראות שועידת הנשיאים גדלה במהירות. בכל פעם ישנם עוד משתתפים. בכל פעם ישנם עוד ארגונים. בכל פעם ישנם עוד משתתפים מעניינים, בעלי השפעה, בעלי עוצמה וידידותיים העושים את כל הדרך מארה"ב דרך אירופה, כפי שעשיתם אתם, כדי לחלוק אתנו את הדאגות ואת החששות שיש לנו, כמו גם את התקוות והציפיות לעתידה של מדינת ישראל.

אתם מגיעים מהמדינה שהיא הידידה הגדולה ביותר של מדינת ישראל בעולם כולו. הדבר היה נכון במשך שנים רבות וארוכות וזה נכון במיוחד מאז הפך הנשיא בוש לנשיא ארה"ב של אמריקה. אני יודע כי זוהי עונה פוליטית רגישה מאוד באמריקה כעת. אנו שומעים שרבים מתחילים להודיע על מועמדותם, אבל הנשיא בוש לא רץ לכהונה נוספת ולכן אני מקווה כי זו לא תיחשב התערבות בפוליטיקה האמריקנית אם אומר שאנו רוחשים כבוד עצום לנשיא בוש. אנו אסירי תודה לנשיא על ידידותו, תמיכתו, דאגתו המתמשכת לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל והדרך החזקה שבה הוא הביא לידי ביטוי את העניין והתמיכה שלו במדינת ישראל לאורך כהונתו בבית הלבן. הוא ידיד גדול.

אבל אני חייב גם לומר – לא תהיה זו הגזמה, ואני חושב שהשגריר ג'ונס בהחלט יכול להעיד על כך – שישנו משהו גדול ועמוק יותר ביחסים בין ארה"ב לבין מדינת ישראל. ישנו רגש עמוק באמריקה כלפי מדינתנו, ועל כך אנו אסירי תודה לעם האמריקני ולכל נציגיו השונים הדואגים לנו, המדברים בשמנו, התומכים במדינת ישראל, מכל המפלגות, מכל תחומי החיים. יהיה זה נכון באותה מידה לומר שישנו רגש עמוק במדינה זו כלפי ארה"ב של אמריקה. אנו אוהבים את אמריקה. אנו אוהבים את האמריקנים. אנו תומכים באמריקה בכל דרך שרק ניתן.

אנו כמובן מספיק מציאותיים כדי להכיר בכך שתמיכתה של אמריקה בישראל היא לא פחות חשובה ואולי במידה מסוימת אף יותר חשובה עבורנו מאשר תמיכתה של ישראל באמריקה. עם זאת ישנו רק מספר קטן של מדינות בעולם שבהן התמיכה בארה"ב של אמריקה, בערכיה ובעקרונות הבסיסיים המנחים את חייהם של האמריקנים, היא כה עמוקה, מתמשכת ועקבית כפי שהיא קיימת במדינת ישראל, ועל כך אנו גאים מאוד.

אני יודע שכולכם נשיאים או יושבי-ראש של ארגונים חשובים מאוד באמריקה ושבתוקף תפקידכם אתם עוסקים, על בסיס יומיומי, בלייצג, להתווכח, להילחם ולהגן על האינטרסים המדיניים של מדינת ישראל. אני גאה מאוד בכולכם. אבל הרשו לי לפתוח את דבריי הקצרים היום לא בפוליטיקה ולא בסוגיות הפוליטיות הבסיסיות או החשובות ביותר העומדות על סדר היום. הרשו לי לפתוח בתחושת גאווה גדולה על הישגיה של הכלכלה הישראלית בשנה החולפת.

אתם התרגלתם להגיע לישראל פעמים רבות בשנים האחרונות ובשנים עברו ולשמוע את הדאגות, התלונות והקשיים שעמם אנו מתמודדים, ובמשך שנים ארוכות מאוד היחסים בין יהודי אמריקה לבין מדינת ישראל הושפעו במידה רבה מתמיכה הכספית הגדולה שהושיטו הקהילות היהודיות למדינת ישראל. כיום, מצבה של מדינת ישראל טוב למדי. בשנה שעברה עמדה הצמיחה הכלכלית שלנו על 5%, אחוז גבוה יותר מבכל כלכלה מערבית אחרת בשנת 2006.

אין להקל ראש בדבר. 33 ימים מתוך אותה שנה היינו בלחימה. אני זוכר שבתחילת אותה שנה, כאשר בנסיבות מצערות ביותר החלפתי את מנהיגה הגדול של מדינת ישראל, אריאל שרון – ואנו כולנו מאחלים לו שיחלים ממחלתו – כאשר קיבלתי על עצמי את התפקיד, התחזית לכלכלה הישראלית בשנת 2006 הייתה צמיחה של 3.9%, ואז כאשר החלה הלחימה העריכו כל המומחים הגדולים ביותר של הכלכלה הישראלית כי במהלך הלחימה תאבד הכלכלה 1% מהצמיחה שלה, והמסקנה הייתה שנעמוד רק על צמיחה של 2.9%. בסוף אותה שנה נוכחנו לגלות שצמיחת הכלכלה הישראלית בשנה שעברה עמדה על יותר מ-5%.

זאת ועוד – אולי יעניין אתכם לדעת ששיעור הריבית במדינת ישראל כיום הוא אחוז אחד שלם מתחת לפריים באמריקה, וכי האינפלציה בשנה שעברה בישראל הייתה מתחת לאפס, חרף העובדה שהייתה לנו צמיחה כה גדולה, וזה דבר יוצא דופן למדי. בדרך-כלל כאשר אין צמיחה, יש מיתון ויש גם אחוזי אינפלציה נמוכים. אבל לנו הייתה אפס אינפלציה, או ליתר דיוק 0.7-, וכאשר באותה שנה יש לנו צמיחה של למעלה מ-5% זה דבר מרשים ביותר. לא רק זאת. בשנה שעברה היה לנו שיא היסטורי של השקעות זרות בכלכלה הישראלית – למעלה מ-23.2 מיליארד דולר בהשקעות פיננסיות, אבל בעיקר השקעות של משקיעים זרים בנכסים ותעשיות בכלכלה הישראלית.

כמובן שההשקעה המפורסמת ביותר היא זו של וורן באפט, שעומד להיות המשקיע הגדול בעולם, שאפילו מבלי שביקר בישראל, אלא רק מתוך קריאת גיליון המאזנים של תעשיות ישכר, שלף ארבעה מיליארד דולר ומיד השקיע בישראל. זה אפילו לא חשוב כמו מה שהוא אמר לי כאשר הוא הגיע לבסוף לביקור בישראל. כאשר הוא הגיע סוף סוף לבקר אותי, הוא אמר: "מעולם לא הייתי במדינה שלך בעבר. עכשיו כשראיתי איזה מקום פנטסטי הוא ישראל, אני הולך לכל מקום בעולם לדבר על התעשיות הישראליות, על הכלכלה הישראלית, החידושים הישראליים שהם פשוט מדהימים, פשוט לא ייאמנו, ואני אהיה השגריר שלכם". זה לא רע שיש לי את וורן באפט כשגריר, בחינם ועם תשלום מקדמה של ארבעה מיליארד דולר. 

מעל לכל, בשנה שעברה היה לנו לראשונה מאזן תשלומים חיובי בכלכלה הישראלית, וזה אפילו אחרי שמניחים הצידה את כל סיוע החוץ שקיבלנו מארה"ב של אמריקה. במלים אחרות, הייצוא מישראל היה גבוה בהרבה מהייבוא – פער של מיליארדי דולרים. העובדה שכל זה קרה במהלך שנה כל כך סוערת היא עדות, לדעתי, להתפתחות שהייתה וממשיכה להיות ושמעניקה לנו, לראשונה, את ההזדמנות להתמודד עם כמה מהבעיות החברתיות המאיימות על הסולידריות החברתית בחברה הישראלית. זהו אחד מיעדינו המרכזיים – לא רק להתמודד עם כל האיומים מבחוץ – שהיו וימשיכו להיות עדיפות מרכזית של מדינת ישראל – אלא גם, בעת ובעונה אחת, לנצל הזדמנויות חדשות, לנצל את הצמיחה והרווחים שיש לנו כדי לגשר על הפער החברתי המאיים אל הסולידריות בחברה שלנו. 

כבר השנה הגדלנו את התקציבים החברתיים בתקציב הלאומי שלנו באופן משמעותי. הקצנו מיליארדי שקלים כדי לשדרג את רוב האזורים בארץ ולתקן את כל הנזקים שנגרמו במהלך הלחימה, בסיוען של הקהילות היהודיות ברחבי העולם, בייחוד הקהילה היהודית אמריקנית, כלפיה אנו כה אסירי-תודה. אבל הוספנו והוצאנו את מיליארדי השקלים הללו מתוך המשאבים שלנו כדי להתמודד עם הנזקים ואף לעזור, לסייע ולהגן על היישובים בצפון הארץ שנחשפו ועדיין חשופים לאיומי הטרור נגדם.

לכן שנה זו תהיה שנה של שני תחומי עדיפות. נמשיך לפתח את הכלכלה הישראלית. נמשיך להקצות כספים להתמודדות עם הבעיות החברתיות, ובייחוד נדגיש הקפאת תעריפים בצפון ובדרום על מנת שנוכל להמשיך במאמצים לגשר על הפער החברתי בין אלה שיש להם לאלה שאין להם בחברה שלנו. הפער החברתי הזה התרחב בשנים הקודמות וכעת זו אחריותנו לנסות לצמצם אותו. 

יחד עם זאת נתמקד גם בשתי סוגיות מרכזיות נוספות. האחת היא הסוגיה הפלסטינית והאחרת, באופן טבעי, היא המאמץ המקיף הנדרש מצד הקהילה הבינלאומית כדי לבלום את האיום האיראני.

בעוד מספר ימים, ב-19 לחודש, אני מקווה לקיים פגישה משולשת עם מזכירת המדינה קונדוליזה רייס ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. אני מקווה כי לא נגלה עד אז שאבו-מאזן חבר לחמאס באופן הסותר את העקרונות הבסיסיים של הקוורטט והקהילה הבינלאומית, שרק לאחרונה הודגשו מחדש באופן הברור ביותר במהלך פגישה שהתקיימה בוושינגטון ביום שישי האחרון.

אני מקווה שאבו-מאזן יעמוד בכל הפיתויים והלחצים המופעלים עליו לשתף פעולה עם חמאס ולהקים ממשלה שלא תכיר באותם עקרונות בסיסיים ששימשו קווים מנחים לכל המדיניות של הקהילה הבינלאומית בשנתיים האחרונות. אם הממשלה הפלסטינית תאמץ את העקרונות הללו, אם ממשלה פלסטינית, ולא משנה מה הרכבה, תקבל את העקרונות הבסיסיים של הקוורטט, כפי שהודגש מפורשות בהצהרה האחרונה של הקוורטט בוושינגטון, כי אז תיסלל הדרך להמשך המו"מ עם ישראל ואולי תיפתח, לראשונה מזה זמן רב, הזדמנות להתקדמות משמעותית.

עם זאת אני מקווה שהיו"ר אבו-מאזן, שהיה לי הכבוד לארח אותו בביתי לאחרונה, יהדוף את כל הלחצים להתפשר על העקרונות הללו. זה יהיה לחלוטין לא מקובל. זה לא מקובל על ארה"ב, ואני בטוח בכך משום שאני יודע מה חושב הנשיא בוש, אני יודע מה חושבת מזכירת המדינה רייס ואני יודע מה חושב רוב העם האמריקני. אני חושב שיהיה זה לחלוטין בלתי מתקבל על הדעת עבור האירופים וזה בודאי לא יהיה מקובל עלינו. לא נקבל שום סטייה מהעקרונות הללו.

עם זאת, אנו נשתף פעולה עם כל ממשלה ברשות הפלסטינית שתקבל את העקרונות הללו ותהיה מוכנה לפעול על בסיס העקרונות הללו על מנת לכונן תהליך רציני של מו"מ בינם לבין ישראל.

הפגישה הזו תתקיים ב-19 לחודש. פגישה משולשת זו, פרי יוזמתה של מזכירת המדינה רייס, היא חשובה. אני רוחש כבוד עצום למזכירת המדינה רייס על השאיפות והאנרגיות שהיא משקיעה בקידום תהליך המו"מ בינינו לבין הפלסטינים. בסופו של דבר זה יהיה חייב להיות תהליך בילטרלי. לא תהיה ועידה בינלאומית. לא יהיה תהליך משולש. זה חייב יהיה להיות תהליך בילטרלי משום שאנו מאמינים כי הדרך היחידה להשיג בסופו של דבר משהו בעל ערך בינינו לבין הפלסטינים היא אם הם יתמודדו עם המציאות, יסיקו מסקנות מהסבל שנגרם להם בגלל הקיצוניים, הפנאטיים, ארגוני הטרור, ישחררו את עצמם מכל שותפות עם אותם אלמנטים, יאכפו משמעת לאומית וייצרו את האווירה ההכרחית שתאפשר להם ולנו לנהל מו"מ במסגרת אותם עקרונות בסיסיים בהם אנו תומכים, בהם אמריקה תומכת, ובהם אני מקווה תתמוך גם הממשלה.

עד אז, אנו ננסה לעשות כל שביכולתנו על מנת להפחית את איום הטרור. הרשו לי להיות ברור מאוד. בחודשים האחרונים הפגינה ישראל מידה עצומה של איפוק. באופן רשמי ישנה הפסקת-אש, אבל הפסקת-האש לא נשמרה אף לא ליום אחד ע"י הפלסטינים. בכל יום, מאז אומצה הפסקת האש בנובמבר, הייתה לנו הזכות המלאה, עפ"י קריטריונים בינלאומיים מקובלים, להגיב בפעולה צבאית כדי למנוע מטילי הקסאם ליפול על ראשיהם של אנשים בדרום הארץ. החלטנו לנהוג איפוק משום שישראל חזקה דיה ובעלת עוצמה דיה כדי להפגין מדי פעם איפוק ולא לשחק לידיהם של הקיצוניים בתוך החברה הפלסטינית וכדי ליצור את האווירה ההכרחית שתאפשר לכוחות יותר מתונים לקבל על עצמם בסופו של דבר את אותה אחריות שמצפה מהם הקהילה הבינלאומית כדי לגבור על הקיצוניים. ראינו כמה סימנים לאחרונה לנחישות כזו ואנו מכבדים את המאמצים הללו, אולם יהיה עליהם להראות הרבה יותר מכך לפני שאנחנו, או מישהו מהצדדים האחרים כגון ארה"ב ואירופה, יוכלו לומר שהכוחות המתונים בתוך החברה הפלסטינית גברו על הקיצוניים. אנו לא נתערב במאבקים שלהם אחד נגד השני, אבל לא נוכל למתוח את הסבלנות שלנו מעבר לגבול מסוים, ויהיה עליהם להבין זאת.

איראן – אני חייב לומר משהו שאולי יפתיע כמה מכם. אני חושב שישנה דרך לעצור את האיראנים מלהתקדם בתכנית הגרעינית שלהם מבלי לנקוט בפעולות אלימות. אני מאמין כי הצעדים בהם נקטה לאחרונה הקהילה הבינלאומית הם טובים יותר מלא כלום, אבל זה לא מספיק. זה לא מספיק. חובה לעשות יותר, וישנו סיכוי אמיתי שאם הקהילה הבינלאומית כולה תאחד כוחות ותבצע את הצעדים ההכרחיים ואת ההגבלות על הכלכלה האיראנית, תהיה לדבר הזה השפעה כזו שבסופו של יום זה יאלץ אותם לשקול מחדש את עמדתם.

ישראל מעולם לא דחפה אף אחד לנקוט בפעולה קיצונית כלשהי, אולם ישראל לא תהסס ותפעל ללא לאות בכל מקום כדי להזכיר לעולם את אחריותו לנקוט בצעדים ההכרחיים שימנעו מהאיראנים להתקדם בתכנית הגרעין שלהם. כפי שאמרתי, אני חושב שזה לא בלתי אפשרי עבור האירופים, במקום להשמיע מפעם לפעם הצהרות שאינן ראויות, אם לומר זאת בלשון עדינה, לאחד כוחות בצורה נחושה ותקיפה ביותר יחד עם ארה"ב, ואם רוסיה וסין יצטרפו אליהם, כי אז כולם יחד יוכלו ליצור מספיק לחץ שיגרום נזק כזה לכלכלה האיראנית, ואנו רואים כבר סימנים שהדבר יחייב אותם לשקול מחדש.

אנו מאוד מודאגים, אף על פי שאנו חושבים שאנו כלל וכלל לא קרובים למימוש האיום כפי שהאיראנים היו רוצים לפעמים שנחשוב. יש להם סיבה. הם מאמינים כי אם ישכנעו את הקהילה הבינלאומית שהם כל כך קרובים כך שלמעשה הם חצו את הסף הטכנולוגי, אזי כולם ירימו ידיים ויאמרו: "אוקיי, הפסדנו במאבק הזה, אז בואו ננסה ללכת לקראת האיראנים". הם לא שם. הם לא קרובים לסף כפי שהם מנסים להראות. לכן יש עדיין זמן להיאבק בדרך אחראית, מקיפה וחזקה, ואנו מצפים מהקהילה הבינלאומית שתעשה זאת, ולא נהסס להזכיר לכולם את אחריותם.

מה שמטריד אותנו כיהודים, בראש ובראשונה, היא המציאות שבה מנהיג מדינה בעלת למעלה מ-70 מיליון תושבים יכול לקום ולהצהיר בריש גלי ולאיים שהוא או המדינה שלו ישמידו מדינה אחרת, חברה באומות המאוחדות. זה לחלוטין בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת. זוהי סוגיה מוסרית בסיסית ראשונה במעלה. שום מדינה שהיא חברה באומות המאוחדות לא יכולה לשקול מה צריכה להיות עמדתה. ישנה רק עמדה אחת מתקבלת והיא התנגדות נחרצת להצהרות מסוג זה, למדיניות מסוג זה ולמאמצים מסוג זה שעושה מדינה כלשהי בעולם.

אני חש כי חובתי לומר את הדברים הללו, בייחוד בשעה זו. רק בשבוע שעבר הוצגה בפני הממשלה מצגת מקיפה ביותר על מצב האנטישמיות בעולם. יש מי שיאמר שעמדתה או גישתה של איראן כלפי מדינת ישראל אינן אנטישמיות במובן הטיפוסי, היסטורי ומסורתי של המלה. מה שאני רוצה לדעת הוא מה זה בדיוק אנטישמיות מסורתית וטיפוסית? אני לא בטוח שאני יודע. אני יודע רק דבר אחד, וזה שכל האנטישמים, לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי, בכל מקום בעולם, תמיד רצו להשמיד אותנו, תמיד רצו להחריב אותנו ומעולם לא היססו להשתמש בצעדי אלימות כדי להשיג זאת.

מהו היה הרקע המדויק של כל אחד ואחד מהם? אולי הם היו שונים האחד מהשני בכל מיני דרכים שונות, אבל האיום היה מאז ומתמיד אותו דבר והאמצעים היו מאז ומתמיד דומים מאוד והתוצאה עבור העם היהודי תמיד הייתה קשה ביותר. אנו נחושים. לא נאפשר לזה להמשיך. נעשה כל שביכולתנו כדי לבלום את זה, ואנו בטוחים שיש לנו הרבה ידידים גדולים בעולם החשים מחויבים, החולקים אתנו את הדאגה הזו ושיעשו כל שביכולתם יחד אתנו כדי לשנות דברים, כדי שהאיומים שנשמעים נגד עצם קיומה של מדינת ישראל יוסרו.

תודה רבה לכם.