צולם ע"י לע"מ

כבוד שר הרווחה והשירותים החברתיים, כבוד ראש העיר, אורחות ואורחים יקרים,

אנחנו נמצאים במקום הזה לא במקרה, זו היתה בחירה משותפת של שר הרווחה והשירותים החברתיים ושלי, משתי סיבות: כדי להביע הערכה למעשה החשוב שנעשה כאן בהנהלתה של בטי כהן ולאיחוד של המרכז הזה - ואני אגע בו בקצרה, אבל זו גם הצהרת כוונות לגבי מדיניות הממשלה ומדיניות המשרד שהשר הרצוג עומד בראשו לגבי מה שיעשה ברחבי הארץ כולה. המקום הזה, רמת השקמה, שמענו פרטים עליו היה פה נער אחד שהמשיך את לימודיו בתיכון, זה לא קרה משום שהנערים ברמת השקמה אינם בעלי יכולת להגיע ללימודים בתיכון ולהמשיך באוניברסיטה אבל, רמת השירותים, היכולת לאבחן קשיים היכולת לזהות בעיות במשפחה כפונקציה של איכות השירותים ברמת השירותים שהיו כאן לא אפשרו לזהות את הבעיות האלה בזמן שבו ניתן היה לטפל בהן  כדי לגרום לכך שהן לא יהיו גורם שמשנה את איכות חייו של האדם עד מבלי שינוי.

אכן ברמת השקמה היו פי שלושה יותר משפחות בסיכון בהשוואה לממוצע העירוני ופי שניים בהשוואה לממוצע הארצי. ילדים בגיל הרך היו בפיגור של 3 שנים מבחינת רכישת מיומנויות השפה, מה שהמרכז הזה עושה הוא חרג מעבר לתחום שמה שכולם הכרנו פעם כטיפת חלב. פה ושם המדינה הקימה מוסדות מופלאים ואנחנו יודעים שטיפת חלב זה אחד מהמוסדות הללו ולכן לאחרונה קיבלתי החלטה שהמוסדות הללו לא יסגרו ולא יעברו לקופות החולים אנחנו מאוד מכבדים את קופות החולים. אנחנו מאוד מעריכים את השירותים שקופות החולים נותנות, אבל כשיש שירות ממשלתי טוב - צריך לשמורעליו.  אלא שהוא במתכונת המסורתית שלו לא היה מספיק טוב, הוא לא היה טוב מספיק כי הוא לא הרכיב את כל השירותים שהוא צריך להקיף, הוא לא כלל את כל אנשי המקצוע שחייבים להיות חלק ממנו כדי שהוא יוכל להיות חלק מהבעיות ולהתייחס לבעיות לפני שהבעיות הללו הופכות להיות כאלה שהם כבר במידה רבה לא ניתנות לשינוי ובעצם מה שעושה כאן המרכז הוא נותן מגוון רחב ביותר של שירותים בתחומי המניעה, ההבחנה המוקדמת לגיל הרך ביותר, בעצם מגיל לידה, הוא נותן מענים כאלה שהם בסופו של דבר מביאים את ילדי רמת השקמה לכיתה א' בסטנדרט העירוני המקובל. וזה הרי המבחן. העובדה היא שזה המצב היום ולא המצב שהיה בעבר, כשיש טיפול פסיכולוגי, כשיש מעקב אחרי המשפחה, כשיש תוכניות העשרה, שיש למשל, מורים לעברית לילדים שבאים ממשפחות של עולים שרמת השפה שלהם יוצרת פערים בהסתגלות שיוצרים פערים חברתיים שיוצרים בעיות רגשיות שהתוצאה שלהם היא לאחר מכן כזו שהילד הופך להיות מעמסה חברתית בגיל 15 או בגיל 16 שכבר כולנו מבינים שהוא בעיה ואין לנו את האמצעים להשקיע כדי לשקם אותו.  לו היינו משקיעים  עשירית מההשקעה בדיעבד בגיל 3 ובגיל 4 לא היו צריכים להתמודד עם המצוקות של גיל 15.

לכן הממשלה הזאת לראשונה בתולדות מדינת ישראל החליטה להפוך את הטיפול בגיל שבין לידה לגיל 6 לנושא מרכזי. כבר השנה, בשנת 2007 יוקמו ברחבי הארץ 20 מרכזים נוספים דוגמת המרכז הזה ברמת השקמה, שהוא אם אתם רוצים מודל, מודל לראיה רחבה, מודל לגישה מקצועית, מודל לאחריות מקצועית ומודל גם להנהגה העירונית שבראשותו של ידידנו ראש העיר רמת גן - צבי בר. אז 20 מרכזים כאלה יקומו ב- 2007 ועשרות רבות יקומו בשנים הקרובות ואנחנו מאמינים שזה יצור מהפכה שלא הייתה כמוה בטיפול בגיל הרך.

 קצת כדי לקבל מושג על המסגרת שעליה אנחנו מדברים - מידי שנה נולדים בישראל 150,000 ילדים, רבותי 50,000 מ- 150,000 נולדים אל תוך חיים של מתחת לקו העוני. עכשיו, אני לא אומר שכל ילד שנולד מתחת לקו העוני הוא אוטומטית ילד עם בעיה שלא ניתנת לפיתרון אבל הוא עם פוטנציאל  לבעיה כזאת, וגם נתוני הפתיחה של משפחה שחיה בתנאים יותר קשים שיכולה לתת לילד הם הרבה פחות טובים והתוצאה לא אחת היא לאחר מכן כשלים הולכים ומצטברים והופכים להיות מעמסה שהחברה לא מסוגלת בגיל יותר מבוגר להעמיד את האמצעים כדי לטפל בהם. יש במדינת ישראל 135,000 ילדים שחיים במשפחות שבהן יש אלימות פיזית קשה בין ההורים, יש 104,000 ילדים שסובלים באופן ישיר מהזנחה כתוצאה מהיעדר מסגרת משפחתית הולמת שיודעת לתת מענה לבעיות שלהם יש 49,000 ילדים במדינת ישראל שסובלים מהתעללות פיזית קשה בתוך הבית. יש למעלה מ-22,000  ילדים שחווים בתוך המסגרת המשפחתית הגרעינית שלהם אלימות קשה ביותר.

רבותי , השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו מיצרים את הכלים ואת האמצעים כדי לתת מענים לבעיות האלה ואני הצגתי לכם רק בתמצית שבתמצית חלק מהנתונים על המצוקות החברתיות, עכשיו התוצאה הכוללת שלהם מסתכמת במצוקה חברתית קשה. הממשלה הזאת החליטה ללכת בדרך אחרת.  אנחנו קוראים לה "הדרך השלישית". "הדרך השלישית" היא לא דרך של כלכלה סוציאליסטית, מיושנת, ארכאית שעבר עליה הקלח אבל היא גם לא הדרך של כלכלת שוק פרטי, שוק חופשי שאין בה קמצוץ של חמלה ושל התחשבות ."הדרך השלישית" היא הדרך של כלכלה חופשית עם חמלה ועם מתן דגש לטיפול בבעיות חברתיות.

אנחנו בתקציב השנה 2007 הוספנו למעלה משני מיליארד תשע מאות ושלושה מליון שקל לנושאים חברתיים, תוספת תקציבית מעבר לגידול הטבעי שמדי שנה חל בתקציבים כתוצאה מגידול האוכלוסייה ב-1.7 אחוז. כבר השנה הזאת בשנת 2006 מספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני ירד ב-4,000 . על פי דו"ח בנק ישראל שהוגש לי אתמול אנחנו כבר רואים נתונים שהעוני נעצר בפעם הראשונה מזה 25 שנה והשיפור במצב הכלכלי במדינה מתחיל, אני אומר את זה, זה צעדים ראשונים זה ההתחלה שבהתחלה השיפור הכלכלי מתחיל לחלחל לשכבות שלא נהנו ממנו עד היום הזה. אנחנו נשקיע השנה, הודענו על כך, כדוגמא לטיפול של הממשלה בנושאים שבעבר לא טופלו כראוי 30 מיליון שקל לנשים מוכות ובמעונות מיוחדים, אנחנו הוספנו תקציב של 200 מיליון שקל למשרד מעבר, עוד פעם, לגידול הטבעי כדי לתת מענים לבעיות מיוחדות, אנחנו הקצאנו 400 מיליון שקל כדי ליישם תוך שנתיים את דו"ח וועדת שמיד שמטפלת בילדים בסיכון. 330,000 ילדים בסיכון במדינת ישראל רבותיי. 330,000 ילדים בסיכון זה 330,000 בעיות שגוררות אוכלוסייה של הרבה יותר ממיליון וחצי כי אין שום ילד אחד שהוא מנותק, שהוא חי במצוקות שלו מהסביבה שלו, מההורים שלו, מהאחים שלו, מהקרובים שלו, מהשכנים שלו על כל מה שכרוך בכך. כלומר יש כאן תפיסה אחרת, גישה אחרת, סדרי עדיפויות אחרים שבאים לידי ביטוי כבר בתקציבים שאנחנו נותנים והם יבואו לידי ביטוי בפעילות של המשרד לרווחה ושירותים חברתיים ושל הממשלה כולה.
אני חושב שלא יכולתי לבחור שר שגם ידע להזדהות עם העניין בצורה כל כך טובה וגם תהיה לו היכולת הביצועית לחולל את השינויים האלה אם מותר לי לומר גם שיהיה לי כראש ממשלה כיף לעבוד איתו כי אני בהחלט מתכוון להמשיך ולהיות מעורב בנושאים האלה לא פחות מכפי שהייתי כאשר נשאתי גם באחריות הפורמאלית בהיותי השר לענייני רווחה. בדרך כלל לא זכרו את זה, אז אמרו אין שר כי התייחסו אלי כאל ראש ממשלה אבל האמת היא שהנושא הזה העסיק אותי, מעסיק אותי ויעסיק אותי משום שאני חושב שזה המבחן הגדול שבפניו ניצבת החברה הישראלית, אין שיפור כלכלי אם אנחנו לא יודעים לתעל אותו לחלקים באוכלוסייה שסובלים ממצוקה כלכלית במשך שנים רבות אין שיפור איכותי בכל מערכות החיים אם אנחנו לא יודעים לקחת את הפירות של ההישגים הכלכלים שלנו ולהדביק אותם לאלה שבמשך שנים סובלים מנחיתות בגלל העדר תשומת לב. מוקד תשומת הלב שלנו בשנים הקרובות יהיה שיפור איכות החיים שמתבטא בשני תחומים מרכזיים תחום החינוך ותחום הרווחה ואנחנו נשקיע בזה את מירב תשומת הלב שלנו. אין לי ספק בוז'י, שאתה בעזרתו של המנכ"ל החדש שלך נחום איצקוביץ, שהוא חדש במשרד וישן אצלך, מהווים את הצוות המקצועי ביותר שאני מכיר למשרד הזה כדי לחולל שינוי.

אני רוצה בהזדמנות הזאת להיפרד מהמנכ"ל היוצא מר משה שיאון, שמנחה את המפגש הזה, על עבודתו המסורה. יש יתרונות ויש חסרונות בזה שהשר במשרד הוא ראש ממשלה. הוא נהנה מהיתרונות אבל הוא גם סבל מלא מעט חסרונות מזה שהשר לא יושב מעברו השני  של המסדרון, המגע איתו, הנגישות אליו היא בכל זאת קצת יותר מורכבת וזה מטיל עומס ואחריות על המנכ"ל  ומשה עשה את זה בנאמנות רבה, מסירות רבה, במקצועיות רבה ואני רוצה להיפרד ממך משה ולהודות לך ולהעריך את התרומה החשובה שלך. ואחרונה חביבה אני רוצה להודות לאשתי עליזה שאלמלא העצה הטובה שלה וההבנה שלה והמעורבות שלה ואינספור שעות שהיא משקיעה בנושאים הללו אני בטוח  שהייתי עושה פחות והייתי יודע פחות.

תודה רבה לכם.