צולם ע"י לע"מ

כבוד שר האוצר, רוני בר-און,
כבוד נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש,
כבוד חברי הכנסת, אלי אפללו, שי חרמש,
כבוד ראש ההסתדרות החדשה, עופר עיני,
כבוד יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ולחברה, פרופ' עמנואל טרכטנברג,
מכובדי ראשי לשכת התאום של הארגונים הכלכליים,
חברי התאחדות התעשיינים,
ידידים יקרים,

אני שמח להיות במפגש הזה שאמור לסכם שנה של פעילות כלכלית, חברתית במדינת ישראל וכמובן מעמד שמציין גם את הכרת התודה ואת ההערכה אל נשיא ההתאחדות שרגא ברוש. אני מברך אותך, שרגא, על בחירתך. אני חושב שהבחירה הזאת כמו גם בפעם הקודמת היא בחירה טובה, אני יודע שאתה עושה את עבודתך  מתוך תחושה עמוקה של מחויבות, לא רק לפיתוח התעשייה אלא גם לחיזוקה של כלכלת ישראל מתוך אמונה עמוקה שחיזוק התעשייה הוא גם חיזוק הכלכלה הישראלית. אני מאחל לך שהקדנציה הקרובה שלך תהיה מוצלחת גם לתעשייה וגם לכלכלה הישראלית כמו שהייתה הקדנציה הראשונה. שיהיה לך בהצלחה.

אינני יכול לפתוח את דבריי היום מבלי שאומר דברים מספר על מה שמתרחש בשעות האלה ממש בדרום הארץ. לפני כיומיים ביצעו חיילי צה"ל ולוחמי שירות הביטחון פעולה נועזת ברצועת עזה במהלכה נפגעו מחבלים רבים, אנשי חמאס, ונגרמו להם אבידות קשות. פעולה זאת הייתה פעולה מדויקת ומתוחכמת, שנועדה לפגוע באלה שבמשך ימים ארוכים מאוד מנסים לפגוע באזרחי דרום הארץ. הם ספגו מכה והמכה הזאת איננה המכה האחרונה שהם יספגו נוכח המשך הירי הבלתי נסבל של רקטות קסאם על תושבי דרום הארץ. אין צורך לומר כמה עבודה מושקעת בכל מבצע כזה, כמה מאמץ אדיר, תעוזה, דמיון ותכנון מפורט מושקעים ע"י צה"ל ושירות הביטחון הכללי כדי להגיע לאלה שאחראים לטרור על מנת שאפשר יהיה להפסיק את הירי הבלתי נסבל על תושבי הדרום. אני יודע שבמעמדים כאלה קל מאוד להיסחף לדיבורים מתלהמים, אך זה לא סגנוננו, זו לא דרכה של הממשלה הזאת. אנחנו לא מחפשים להילחם ברצועת עזה, אנחנו לא רוצים לפגוע בתושביה, אין לנו שום תשוקה מיוחדת להרוג אף תושב מתושבי עזה, אבל אנחנו איננו יכולים ואיננו מוכנים לסבול את הירי הבלתי פוסק הזה על אזרחי מדינת ישראל שמגיע משם. אנחנו נמשיך לפעול בחכמה, בתעוזה ובדיוק המקסימלי כדי שיאפשר לנו לפגוע באלה שרוצים לפגוע בנו ולא באזרחים בלתי מעורבים שהופכים להיות קורבנות הקיצוניות, האכזריות, השנאה וההסטה של ראשי ארגוני הטרור ברצועת עזה. הם אינם מבחינים בין נשים, ילדים ואזרחים בלתי מעורבים, הם רוצים לפגוע בכל אחד מאיתנו. אנחנו, למרות שלפעמים קשה מאוד להתאפק אנחנו נמשיך לפעול בצורה שתאפשר לנו להגיע לטרוריסטים, לאלה שיורים, לאלה ששולחים אותם, לאלה שמציידים אותם, כדי שהם יבואו על עונשם. רק היום פורסם ש-75% מילדי העיר שדרות סובלים מחרדה. אני יודע שלא פעם אנחנו מסתכלים על מספר הנפגעים באופן פיזי ואנחנו אומרים לעצמנו- ברוך השם שבמטח המוטרף הזה של אתמול או של היום, לא נהרגו אזרחים שלנו. אבל כל מי שמכיר את מה שקורה בדרום הארץ יודע איזה מחיר נפשי כבד, איזו מצוקה רגשית עמוקה מעיקה על חיי התושבים האלה, על ההורים ועל הילדים באופן שמערער את שלוות חייהם ונוטל מהם את טעם חייהם. אנחנו לא יכולים לקבל את המציאות הזו כשגרה שצריך לחיות איתה. אנחנו גם יודעים לומר לעצמנו בגילוי לב ובהגינות שאין תשובה פשוטה שיודעת להפסיק את זה באופן מוחלט, אין איזשהו כפתור מסתורי, איזושהי נוסחת קסם שאנחנו נדע להפעיל והכל יסתיים כהרף עין, אבל אנחנו יודעים שצריך להילחם בכך ובדרום מתנהלת מלחמה יום יום, לילה לילה, נוטלים בה חלק מהנועזים והאמיצים שבחיילי צה"ל ושירות הביטחון. המלחמה הזאת לא תיפסק, יגיע רגע שכף המאזניים במלחמה הזאת תגרום לכך שהירי בדרום לא יהיה כפי שהוא היום ואני מאמין שבסופו של דבר הם ייאלצו להסתגל לנורמות אחרות לגמרי מאלה שמניעות אותם היום. אני יודע שלבה של מדינת ישראל כולה נמצא עם התושבים בדרום. אני יודע שאין דרך פשוטה, ודאי לא בנאומים, כדי להרגיע את תושבי הדרום ולהפחית מהדאגה שלהם ומהכאב והחרדה איתם הם מתמודדים יום יום. אנחנו נעשה את הדברים שצריך לעשות באיזונים הנכונים, בדאגה הנכונה ובעיקר אנחנו נמשיך להילחם בג'יהאד ובחמאס ובכל מי שנספח עליהם ללא פשרה, ללא ויתור וללא רחמים.

עתה, תרשו לי מספר מילים גם על נושאים קצת יותר מעודדים. אנחנו מסיימים שנה מהטובות ביותר והמוצלחות ביותר שהיו לכלכלה הישראלית מאז ומעולם. נדמה לי שבפתחה של שנת ה- 60 לקיומה של מדינת ישראל אנחנו יכולים לומר לעצמנו כמה מילים טובות. המשק הישראלי נמצא במצב מצוין, במובנים רבים טוב יותר מאי פעם. אני יודע שבימים האחרונים מעיקה על רבים, ובראש וראשונה על היצואנים שלנו, הירידה בערך הדולר ביחס לשקל. שמעתי את הדברים, שוחחתי על כך עם נשיא ההתאחדות, התייעצתי על כך עם נגיד בנק ישראל והאזנתי בקשב רב במהלך הימים האחרונים לדעתו של שר האוצר שנהנה מאמוני המלא ומהערכתי הרבה.

אנחנו החלטנו כבר בנובמבר על סדרה של צעדים נכונים ומאוזנים שתפקידם לתת מענים למצוקות שמתעוררות באופן זמני נוכח הירידה בשער הדולר והשפעתה על רווחיות הייצוא שלנו. אני בוודאי מקווה כמו כולם שהמצב הזה הוא זמני, אנחנו נמשיך לדון ביחד כדי להבטיח שהמענים שהממשלה הציעה יתנו תשובה מאוזנת למצוקות שיתעוררו ואני אומר לכם שבסופו של דבר העוצמה של התעשייה הישראלית תשמור על הישגיה ותבטיח את הצלחותיה, גם אם לתקופת זמן מסוימת השערים אינם מבטיחים לנו את אותה רווחיות שהיינו רגילים לה בשנים האחרונות. בשנת 2007 הסתכמה הצמיחה במשק בלפחות 5.3%, זו השנה הרביעית ברציפות של צמיחה מעל 5%. הצמיחה הממוצעת בארצות ה- OECD היא 2.7%. בשישים שנות המדינה גדלה אוכלוסיית הארץ פי עשרה, התוצר לנפש פי שישה, כלומר, אפשר להגיד שהתוצר האפקטיבי צמח פי 60 אם לוקחים בחשבון את הגידול באוכלוסייה. זהו הישג מדהים, בוודאי למדינה שבמשך שנים רבות קלטה גלים מאסיביים של עלייה ובכל זאת כל הזמן המשיכה לשמור על שיעורי צמיחה שהפכו אותנו היום לאחת המדינות המצליחות ביותר בכלכלה העולמית.

השנה הזאת רשמנו פעם נוספת עודף משמעותי במאזן התשלומים, עודף שמצביע על התקדמות לקראת עצמאות כלכלית מלאה. שוק העבודה נמצא בפריחה. ברבעון השלישי של שנת 2007 האבטלה ירדה ל- 7.3% ועל פי הנתונים שיש לנו לגבי הרבעון הרביעי היא הגיעה אף ל- 6.9%. זהו שיעור האבטלה הנמוך ביותר למעלה מ-10 שנים. יחד עם הירידה באבטלה היה גידול שהולך וגובר בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, כלומר, שיעור התעסוקה גדל באופן משמעותי, אנחנו מדברים על אבטלה סביב 7% כששיעור האבטלה הממוצע בארצות ה-OECD הוא 6.6%. אנחנו בסביבה הזאת, זה תוך כדי שיעורי צמיחה, תוך כדי השקעות חוץ מרשימות, כל זאת בתנאי המזרח התיכון, לא במציאות היציבה, הטבעית, השלווה שמאפיינת אזורים אחרים בעולם. שלא לדבר על כך שהיחס של חוב – תוצר שעד לפני 4 שנים היה 102%, ירד אל מתחת ל-82% בשנת 2007. אין ספק שחלק משמעותי מההישגים האלה הוא תוצאה של הביצועים המרשימים של התעשייה הישראלית, ועל כך התעשייה הישראלית, ואתם, תעשייני ישראל ראויים להוקרה ולהערכה מיוחדת. כל הכבוד לכם.

החזון שאנחנו מציבים לעצמנו היום לקראת השנים הבאות הוא ברור. אנחנו חותרים להמשך המגמות האלה שהצבעתי עליהם, הגידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, צמצום האבטלה, הגדלת הצמיחה לשיעור של כ- 6% של צמיחה בת קיימא תוך כדי ניסיון רציני שהממשלה תוביל אותו לגרום לכך שפירות הצמיחה יחולקו באופן מאוזן יותר בין כל חלקי החברה הישראלית. לכן אנחנו אמצנו תכנית שלוש שנתית עד 2010 שבפעם הראשונה לא הסתפקה רק בהגדרה של יעדים כלליים אלא גם "מדברת" באופן ספציפי על יעדים מדידים שניתן לבחון אותם כל שנה ובמהלך השנה כדי להיות בטוחים שבסוף השנה לא נצטרך לספק תירוצים אלא נוכל להשתבח בהישגים.

היעד הראשון, יעד התעסוקה. מטרתנו להגיע לכך שעד שנת 2010 יהיה שיעור המועסקים בגילאים 25 – 64 כ- 71.7%. עמידה ביעד הזה תכניס למעגל התעסוקה למעלה מ-90 אלף איש נוספים ותעלה את שיעור התעסוקה במדינת ישראל לרמה הממוצעת של ארצות ה- OECD שאנחנו מוזמנים להצטרף אליו. אני מאמין שתוך זמן קצר נשלים את ההכנות הדרושות כדי להפוך את ההצטרפות שלנו ל- OECD לרשמית.

היעד השני החשוב הוא יעד צמצום העוני. אנחנו מדברים על הגדלת ההכנסות של החמישון התחתון בחברה הישראלית ב- 10% יותר משיעור צמיחת התוצר לנפש. אנחנו חייבים לעשות מאמץ אדיר כדי לגרום לכך שההכנסה לנפש במדינת ישראל, שמתקרבת היום ל- 23 אלף דולר או כוח הקניה הממוצע שמתקרב ל-30 אלף דולר, לא יהיו נתון שמאחריו מסתתרת מצוקה חברתית גדולה. הבעיה שלנו היא איך לגרום לאיזון נכון יותר באופן שהמספרים הממוצעים לא יוליכו שולל ויסתירו מאחוריהם את העובדה שיש בארץ מאות אלפי אנשים שחיים במצוקה גדולה, שיש מאות אלפי ילדים שחיים מתחת לקו העוני, שיש מאות אלפי ילדים שחיים בסיכון, ושאנחנו עד עכשיו לא ידענו לתת את המענים הנכונים בבניה של מערכות השירותים שלנו כדי להתמודד עם המצוקות שלהם. אנחנו עושים את זה עכשיו. בהחלט אפשר לבוא ולומר שהתשובות שאנחנו נותנים אינן יכולות לשנות את המציאות הזו מהיום למחר באופן דרמטי, אבל אנחנו משקיעים בפעם הראשונה מאות מיליוני שקלים שלא השקענו בעבר בילדים בסיכון, אנחנו משקיעים עכשיו סכומי כסף אדירים בטיפול בגיל הרך כדי להביא את הילדים שלנו לבתי הספר ברמת מוכנות שונה לחלוטין, עם אבחונים מוקדמים של יכולות, של כישרונות, של אפשרויות, של לקויות, של מוגבלויות שלא עשינו בעבר. אנחנו משקיעים השנה עוד 1.9 מיליארד שקל בחינוך, דבר שלא עשינו לפני כן וזה חלק מהשקעה ארוכת טווח של מיליארדים.

אנחנו לוקחים על עצמנו ברצינות את המשימה הזאת של שינוי המאזן החברתי כדי שהחברה הישראלית כולה תוכל ליהנות מפירות ההצלחה הכלכלית שאנחנו חווים בשנים האחרונות ושהיא צריכה להיות פרוסה נכון, בצורה הוגנת ובצורה צודקת על פני כל חלקיה וכל אזורי מגוריה של החברה הישראלית. אנחנו נמצאיםבמרכז הארץ והעיניים אינן חדלות מלהתפעל מהעוצמה ומהתסיסה, אבל כשאנחנו פורסים כנפיים צפונה ודרומה אנחנו רואים מציאות אחרת לגמרי, זה לא יכול להימשך. צריכים לשנות את זה, אנחנו נשקיע את המשאבים שחיוניים כדי לשנות את זה ואני מאמין שאנחנו נשנה את זה בשנים הקרובות באופן שהפריפריה תהיה חלק בלתי נפרד מרקמת החיים האמיתית, התוססת, המתפתחת והצומחת של החברה הישראלית.

אנחנו נמשיך במאמץ, ללא היסוס וללא רתיעה להתקדם במשא ומתן המדיני כדי לנסות להגיע בשנה הקרובה להבנות עם הרשות הפלסטינית שיולידו הסכם שלום בינינו לבינם. אני לא יכול להתחייב שזה יקרה בשנה הקרובה, אני יכול להתחייב שאני אעשה הכל כדי שזה יקרה. אני יודע שזו דרך רצופת מכשולים, מכשולים מהותיים, מכשולים שנובעים מהפערים הגדולים שקיימים בינינו לבינם לגבי הבנת חיי השלום, המציאות הטריטוריאלית והנושאים האחרים שעומדים בלב הסכסוך בינינו לבינם. יש גם קשיים פוליטיים, אני החלטתי שאני לא אתן לקשיים הפוליטיים לעמוד בדרכה של הממשלה לנסות להגיע להסכם. זה לא פשוט, זה לא פיתוי קל, אבל יש רגעים שבהם אדם צריך לומר לעצמו שיש דברים חשובים מפוליטיקה. המשא ומתן המדיני חשוב מפוליטיקה משום שהוא היסוד והבסיס לעתידה של הארץ הזאת, לעתיד העם הזה ולתקווה שהילדים שלנו והנכדים שלנו כל כך מייחלים לה.

הדירוג הכלכלי שאנחנו נהנים ממנו בתקופה האחרונה, נולד לא רק כתוצאה מהביצועים המרשימים של הכלכלה הישראלית, לא רק מהמגעים התכופים של משרד האוצר ושל שר האוצר עם ראשי הכלכלה העולמית וראשי חברות המידרוג בעולם כולו. הוא גם תוצאה של ההערכה שהמדינה והממשלה שלנו מקבלים מהקהילה הבנילאומית המדינית והכלכלית בגלל שאנחנו עושים מאמץ אמיתי ורציני כדי להביא את המזרח התיכון כולו ואותנו ואת הפלסטינים למציאות חיים חדשה של שיתוף פעולה, שקט ושל היעדר אלימות.

אנחנו נמשיך בכך ואני מקווה שבאסיפה הכללית הבאה של ההתאחדות נוכל להביט לאחור ולציין לצד ההישגים הכלכליים, גם התקדמות בתהליך המדיני ובביטחון האישי של תושבי מדינת ישראל.

תודה רבה לכם.