כבוד המשנה לראש הממשלה,
כבוד ראש הממשלה לשעבר וסגן ראש הממשלה שר הביטחון אהוד ברק,
סגני ראש הממשלה,
חברי הממשלה,
חברי הממשלה לדורותיהם,
מזכיר הממשלה,
מנכ"ל משרד ראש הממשלה,
אורחות ואורחים נכבדים ויקרים,

אני רוצה לפתוח בפרפראזה על משפט שאמר בשעתו נשיא ארה"ב ג'ון קנדי. הוא כינס בחדר אחד באחד מאגפי הבית הלבן ששם הוא זימן את המפגש את כל האנשים שבאותה עת היו בחיים והיו זוכי פרס נובל לתחומיהם השונים. הוא אמר מעולם לא נתכנס בחדר אחד מצבור כזה של חכמה וידע כמו זה שמצוי בחדר הזה ברגע זה למעט כשתומס ג'פרסון ישב לבדו במשרד הנשיא. אז אני רוצה לומר בפרפראזה על המשפט הבלתי נשכח ההוא שאני חושב שמעולם לא נתכנס במעמד מהסוג הזה הרכב כזה של ניסיון מדיני, ממלכתי וניהולי של ממשלות ישראל כפי שיושב כאן בחדר הזה למעט כשדוד בן גוריון ישב לבד בחדר, מתישהו בראשית הימים של המשרד הזה שבן גוריון היה הראשון מבין ראשי הממשלה, הראשון בכלל והראשון מבין ראשי הממשלה, שישבו בו. הוא היה ללא ספק יחיד ומיוחד בתולדות הממשלות של מדינת ישראל.

אומרים על תפקיד ראש הממשלה בישראל, מה שהשרה רוחמה אברהם ציטטה מדברים שאמר אולי ראש הממשלה שרון בעת שכיהן כראש ממשלה, זה התפקיד הקשה ביותר בעולם.
אינני חושב שתפקידו של ראש הממשלה בישראל הוא התפקיד הקשה ביותר בעולם, אבל כפי שאמרתי לאחרונה בהקשר אחר, הוא לא כל כך קל. הוא תפקיד די קשה והוא קשה בעיקר בגלל שני דברים: אחד מהם הוא האופי המאוד מיוחד של ההחלטות שממשלות ישראל צריכות לקבל. תראו רבותיי, בסוף באמת אנחנו היום חוגגים בגאווה גדולה 60 שנה למדינת ישראל ויכולים לומר במידה רבה של סיפוק שמדינת ישראל הביאה להישגים ששום מדינה בת 60 לא הגיעה אליהם בעולם ובהיסטוריה האנושית. לא שפתרנו את כל הבעיות, ולא שאין בעיות קשות שאיננו עדיין מסוגלים לתת להן מענה ראוי ומתאים. היום רק סקר בפנינו שר הרווחה והשירותים החברתיים כמה וכמה סוגיות שעדיין אנחנו צריכים לטפל בהן, ויש לנו בעיות בחינוך ואנחנו יודעים את זה, אבל כשאנחנו מסתכלים על מדינת ישראל של 2008, כשאנחנו חושבים מה השגנו, כשאנחנו יודעים עם מה התמודדנו, כשאנחנו זוכרים שאנחנו המדינה היחידה בעולם שמאז יומה הראשון ללא הפסקה היא תמיד נמצאת תחת איום קיומי על ידי מישהו, איזשהו גורם, לא הייתה מדינה כזאת בהיסטוריה האנושית. היו הרבה מדינות שהתמודדו עם מצוקות קשות, היו הרבה מדינות שבקטע כלשהו בקיום ההיסטורי שלהן הן היו נתונות חס וחלילה באיום של השמדה, באיום של אויב רב עצמה שאיים לפגוע בהן. שום מדינה לא הייתה במצבה של מדינת ישראל מיומה הראשון, תמיד מאוימת בעצם קיומה, אנחנו היחידים. כשאנחנו יודעים את זה וזוכרים את מה עברנו איזה תהפוכות, איזה בניין מדהים של חברה חדשה מחלקי עם שהגיעו מכל קצות כדור הארץ, באיזה תנאים, באיזה מצוקות, ולאן מדינת ישראל הגיעה היום, אנחנו יודעים שכל ממשלות ישראל ללא יוצא מהכלל, אלה שזכו להוקרה ואלה שלא, אלה שבוקרו יותר ואלה שבוקרו פחות, כולן כאחת בנו את אותם נדבכים שבסופו של דבר הביאו ליום הגדול הזה שבו מדינת ישראל יכולה לחגוג 60 שנה לקיומה בתחושה של ביטחון גדול יותר מכפי שהיה לה אי פעם, של עצמה גדולה יותר מכפי שהייתה לה אי פעם, של יציבות כלכלית גדולה יותר מכפי שהייתה לה אי פעם, ועוד כשנראה והדברים יתגלו מהם הסימנים להמשך הצמיחה הכלכלית כבר בשנה הזאת בשנת 2008 נבין שמדובר כאן באיזשהו תהליך שמבטא עוצמה פנימית אדירה שלא האמנו שתעמוד גם במבחני המשברים העולמיים כפי שהיא עומדת בהם. מדינה שהיא נותנת קמצוץ יותר גדול של תקווה שאולי אנחנו מתקרבים לאותה נקודת מפנה היסטורית שכל חיינו חלמנו עליה, של סיום הסכסוכים וסיום המלחמות גם אם הם כרוכים, אני לא אכנס עכשיו לפוליטיקה כי יש פה שרים לשעבר שיושבים שמייצגים גישות שונות ותפיסות שונות ואמונות שונות ואני מכבד את כולן, אבל שאנחנו אולי מתקרבים לרגע היסטורי שבו אנחנו בעזרת השם נצליח לחולל את המפנה הזה שאנחנו כל כך מייחלים לו ולהביא שלום שיסיים אחת ולתמיד את האיום הבלתי פוסק הזה שנמצא ומקיף אותנו מעברנו השונים של מלחמה, של טרור, של פגיעות יום יומיות על כל המכאובים שכרוכים בזה.

אי אפשר היה לקיים את המערכת הזאת ללא מזכירות ממשלה, ללא מנגנון ממשלתי שהלך וצבר בהדרגה איזושהי חכמה קולקטיבית מצטברת שהיא ראויה להערכה ולהוקרה. בדקתי בספר שהופק לצורך המעמד המיוחד הזה, דבר אחד וודאי מתברר שהיו יותר מזכירי ממשלה מראשי ממשלה. אני ראש הממשלה ה-12, עובד יחזקאל הוא מזכיר הממשלה ה-16. אנחנו בדרך כלל מתלוננים על כך שחוסר היציבות הפוליטית גורם לכך שהיו לנו 31 ממשלות ב-60 שנה, כלומר משך כהונתה של ממשלה אחת קצר משנתיים שזה באמת דבר שמכביד מאוד, אבל מסתבר שמשך כהונתו של ראש ממשלה בממוצע הוא עדיין ארוך ממשך כהונתו של מזכיר ממשלה בממוצע. אולי ההסבר לכך טמון בעובדה שחלק ניכר ממזכירי הממשלה שכיהנו בתפקיד הזה הפכו להיות לאחר מכן דמויות פוליטיות מובילות במדינת ישראל, מה שמוכיח שראש הממשלה זה אולי תפקיד בלי עתיד אבל מזכיר ממשלה זה וודאי תפקיד שנושא עמו איזושהי תקווה לימים טובים יותר.

אני רוצה להודות לכל השרים לשעבר שכיבדו את המעמד הזה בנוכחותם. אני נרגש משום שאני רואה כאן אנשים, ידידים כאלה שכשאני הגעתי לכנסת בשנת 1973 הם כבר היו בה, חלקם היו וותיקים בה, חלקם כבר היו בשלב מאוד מתקדם בקריירה שלהם, ואילו אני באתי אז כנער צעיר שהתחיל את הפעילות הפוליטית שלו, ואני רואה כאן אנשים שכל אחד מהם יכול לספר על אותו רגע אחד מיוחד, יחיד במינו, דרמטי שהוא היה שותף לו כשר בממשלה שהוא הפך להיות חלק מהאתוס הלאומי המצטבר של 60 שנות מדינת ישראל, וימשיך להיות גם בעתיד. יכול להיות שלרבים מכם הרגעים הללו עדיין נשארו רגעים שהם זכורים לכם, אבל הם לא חלק מהידיעה הקולקטיבית של הציבור מהטעמים שדובר בהם קודם לכן, אבל אתם מכירים בהם ואתם יודעים אותם, ואתם גאים בהם, ואני גאה בכם. תודה רבה לכם.