שרי הממשלה,
יו"ר האופוזיציה,
חברי הכנסת,
ואחרון אחרון חביב חברנו, חבר הכנסת עדיין, יוסי ביילין,

אני לצורך הדיון היום עושה אבחנה, הייתי אומר פרוצדוראלית, בינך ובין חברנו רן כהן שוודאי נמצא את הזמן להתייחס אליו ולהביע את הערכתנו האישית אליו. הוא הודיע גם על הפסקת כהונתו ואני מניח שזה עוד יגיע.
אני רוצה לומר לך, אני אדבר ישירות אליך, יוסי, זאת ישיבה שונה מן הישיבות שמקובל לקיים בכנסת, יש בה מימד אישי מאוד, לא עוד איזושהי מחויבות פורמאלית ולכן גם בחרתי שלא להכין דברים כתובים אלא לומר מה שבא לי ומה שאני חש בשפה שבה אני הייתי מדבר איתך אילו היינו יושבים עכשיו בלשכתי או במקום אחר ולאו דווקא באולם המליאה.

קודם כל, אני ממליץ לא להגזים. אני אומר כמה דברים שאולי ישמעו קצת מוזרים אז אני מראש מתנצל - קודם כל אני ממליץ לא להגזים בהבעת הצער על התפטרותו ואני רוצה לומר מדוע. אין לנו תרבות פרישה במדינת ישראל, אין לנו. אני מרשה לעצמי לומר את זה כי אני מתכוון ללכת בעקבותיך עוד לא הרבה זמן. אבל אני אומר, אין לנו תרבות פרישה. יוסי ביילין, ח"כ, מנהיג מפלגה, אדם מרשים מאוד לפי כל קנה מידה, כיהן בכנסת, הגיע לנקודה שבה הוא אומר רגע, אני עכשיו אדם כבר אחרי שנות פעילות לא מבוטלות הגעתי למסקנה שזה הזמן לשים סימן קריאה, אחרי פעילותי הפרלמנטארית ולפנות למסלולים נוספים. לפי דעתי, במקום לגלגל עיניים, הייתי אומר, במידה מסוימת של התחסדות, צריך לומר לך כל הכבוד, כל הכבוד שהייתה בך הנחישות כמו שתמיד הייתה בך. כל הכבוד שהייתה לך היכולת להחליט שאתה בוחר ולא שבוחרים או מכתיבים לך, להגדיר את הזמן, להגדיר את המקום, להגדיר את נסיבות. לפי דעתי, זה דבר שאותי לא צובט בלב לגביך, זה יצבוט בליבי כשזה יהיה קשור בי וודאי אבל זה מעורר הרבה כבוד. אז קודם כל אני רוצה לומר לך כל הכבוד.

עכשיו, אני רוצה לומר עוד דבר, יוסי אתה אדם מרגיז ואני אסביר לך למה. (קריאת ביניים: יש כאן משפחה). כן, כן, אני יודע, הם דווקא מסכימים איתי, אני בטוח אילו הייתי שואל אותם. מדוע, יש משהו שהוא יוצר, הייתי אומר, כמעט סתירה מניה וביה כשלומדים להכיר אותך. יש לך חזות מאוד נעימה, נימוס שהוא יוצא דופן במקום הזה שבדרך כלל הוא מאופיין בנימוסים טובים, אבל אצלך זה באמת כך. אתה מדבר בשקט אבל אתה נשמע בכל מקום. אתה רגוע, בוודאי כשרואים אותך אך אתה מצליח לעורר סביבך מהומות וויכוחים ומחלוקות ובעיקר ויכוחים ודיונים שאלה שרועמים בתרועות ובחצוצרות לא מצליחים לעשות. זה לא מרגיז?

אתה נאמן מאוד להשקפת עולמך ולמטרות שהצבתה לעצמך. עכשיו עוד פעם אני אגיד משהו שאולי יעורר תגובה, אני לא חושב שמה הצטיינת בו, או מה שמאפיין אותך היא המקוריות בהגדרת המטרות שהצבת למדינת ישראל וייעדת את עצמך להיאבק עליהן. את הדברים שאתה אומר אמרו גם לפניך אבל אף אחד לא גילה מחויבות כמו שלך ויצירתיות ביכולת השקטה אבל הנחושה הזאת להיאבק על השגת המטרות האלה. וזה היה יוצא דופן לפי כל קנה מידה. אני מכיר חברי כנסת, אנשי ציבור, כאלה שהיו, כאלה שכבר פרשו שאמרו דברים דומים ושידעו גם לדבר בשם העמדות שלהם במליצות סגנוניות שהרשימו מאוד, בעיקר אותם, את אומריהן. אתה תמיד היית מה שנראה, low key, ביקרת ופעלת בטון נמוך. היה  צריך להתאמץ כדי לשמוע אותך אבל כשהדברים נשמעו אז היה קשה מאוד להתעלם מהם. מה שמרגיז אותי יותר מכל זו העובדה שבמרבית השנים אנחנו, אני לא יכול להשתפך פה ביותר מדי וידויים אישיים כי יו"ר הכנסת ודאי תחשוב שאני מנצל את הדוכן מעל הזמן המקובל במעמדים כאלה, אבל בפעם הראשונה שבאמת הכרתי אותך, זה היה כשערב מערכת הבחירות ב-77', לפני 31 שנים הוחלט לקיים ויכוח פומבי בתל אביב בין שני חברי כנסת צעירים שסיימו את הקדנציה הראשונה שלהם. אחד שהיה ברור שהוא יהיה לפחות רה"מ אם לא נשיא המדינה, אם לא נשיא כל האזור ואחד שהוא היה חבר מפלגת האופוזיציה ושאמרו, בסדר, שם הוא איכשהו יסתדר. הכוונה היא לחבר הכנסת לשעבר, לשר לשעבר יוסי שריד ולי. הוצע שהמנחה של המפגש הזה שככה עורר סקרנות כי בין שני הח"כים האלה, ביני לבין שריד, בין שריד לביני,  הייתה מידה מסוימת של שיתוף פעולה בקדנציה הראשונה שלנו שעוררה תשומת לב. הוצע שהמנחה של הערב , שהיה אמור בכל זאת להיות ככה עם קצת מתח, יהיה יוסי ביילין שלא היה ספק מאיפה הוא בא. הוא היה אז עיתונאי ב'דבר', עיתונאי מתחיל אבל הבטחה גדולה ועם עתיד ענק, לא בעיתונות והוא היה המנחה של המפגש. הוא לא הסתיר כבר אז חלק מדעותיו. אמרתי, מה שמרגיז ואולי ירגיז גם כשאני אומר את זה, זה שכשאני חושב בדיעבד על כל התקופה מאז ששמעתי אותו לראשונה ועד היום, במרבית הזמן, כמעט כל מה שהוא אמר הרגיז אותי ואני חשבתי שהוא טועה ואני מודה ומתוודה, זו לא במה של הלקאה עצמית אבל שאני נדרשתי לשנות יותר מעמדותיי מכפי שהוא היה צריך.

על פי מה שאני רואה את הדברים היום, שלא תהיה אי הבנה, עדיין יש בנינו פערים גדולים ועדיין לא פעם כשהוא אומר דברים הוא מצליח להרגיז.(בתגובה לקריאת ביניים של ח"כ רובי ריבלין): "אני תמיד התפעלתי, ח"כ רבלין, היו"ר לשעבר, מהיכולת שלך לפעמים לראות את הדברים במהופך, אבל זאת זכותך. בוא לא נהפוך את זה עכשיו לויכוח בנינו. אנחנו רוצים לכבד שנינו את ח"כ ביילין". יש עדיין פערים והפערים הללו הם הרבה יותר קטנים מכפי שהם היו הרבה מאוד שנים וזה לא משום שהוא שינה את דעתו אלא משום שאני מודה, שחלק מהדברים שהוא אמר כשהוא היה בודד לגמרי, היה בהם גם יכולת לראות דברים שחלקנו סירב לראות וגם יכולת להיאבק עליהם גם כשזה היה כרוך בבדידות, לפעמים מזהרת.

מכל הסיבות האלה, יוסי ביילין הוא דמות אכן כפי שאמרה יו"ר הכנסת המותירה חותם שיישאר הרבה זמן אחרי פרידתו הלא מצערת מהמקום הזה. אני חושב, שהנושאים שהוא שם על סדר היום הלאומי שלנו הם נושאים שאנחנו לא נרצה ולא נוכל להתחמק מהם ונזכור אותו לא בגלל מה שהוא עשה או לא עשה בקדנציה כזו או בקדנציה אחרת, אלא בגלל היכולת שלו להיות אחד מהיחידים שכפו עלינו סדר יום שהוא נוגע במהות העמוקה ביותר של הקיום הלאומי שלנו גם כשמתווכחים איתו, וגם כשמסכימים איתו ועל כך אני חושב שאתה ראוי להרבה הערכה ולהרבה כבוד.

אני בטוח שגם הכנסת וגם הקהל שבא למעמד הזה ודאי, לפחות מסכים עם המסקנה הזאת, בסיום דברי.
 
תודה רבה לך גברתי.