-הטקסט עבר התאמת עריכה-

"לעולם לא ניתן עוד ליד הרשע לגדוע את חיי עמנו וחיי מדינתנו"

[רה"מ מתחיל את נאומו באנגלית]

אדוני  נשיא פולין, אדוני רה"מ, שרי ממשלת פולין, שרי חינוך, השר הרוסי ומדינות נוספות, שר החינוך הישראלי גדעון סער, סגן השר יעקב ליצמן, חברי כנסת, חברי הפרלמנט האירופי, נשיא הפרלמנט האירופי וחברי פרלמנטים באירופה, אורחים נכבדים, ובהם הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר יד ושם אבנר שלו, ומעל הכל, ניצולי השואה הנמצאים עמנו כאן היום, שדיברו בצורה כל כך מרגשת על הסבל והייסורים שעברו.

אני רוצה להודות לממשלת פולין על המאמץ ההיסטורי שהם עושים כדי לזכור את האסון הנורא ביותר שנפל על עמנו והפשע הנורא ביותר שבוצע כנגד האנושות.

התכנסנו כאן, פולנים ויהודים, בצומת של טרגדיות. ההיסטוריה הארוכה שלנו יחד, היו בה הישגים גדולים של תרבות ושפל הניסיון האנושי. היינו כאן. אנחנו זוכרים את אלה שקפאו למוות, ואם לא קפאו למוות הוצאו להורג בגז, נשרפו במשרפות. אנו זוכרים גם ששליש מחסידי אומות עולם, אלה שסיכנו את חייהם, ויתרה מזו, סיכנו את חיי ילדיהם ומשפחותיהם כדי להציל אחרים הם פולנים. אנו זוכרים זאת.

כאשר אנו ניצבים כאן יחד כדי לזכור את העבר, להנציח אותו, אנו מסייעים לבנות עתיד של הגינות, של אמת ותקווה לכל העמים המיוצגים כאן ולאנושות כולה. כעת אומר את דבריי בעברית, השפה שנולדה מחדש שהנאצים רצו להכחיד.

[רה"מ נואם בעברית]

"יתגדל ויתקדש שמי רבא", מן האדמה הארורה הזו של אושוויץ ובירקנאו וממחנות המוות האחרים עולים קולותיהם של מיליוני אחינו ואחיותינו בני עמנו שנחנקו ושנשרפו ושהומתו באלף מיתות שונות ומשונות כאן במקום הזה. ברגע האחרון לחייהם רבים מהם לחשו או זעקו את המילים העתיקות של העם היהודי בן אלפי השנים: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". ואולי יש מהם שזעקו עם נשימתם האחרונה פסוק עתיק יומין אחר: "זכור את אשר עשה לך עמלק, אל תשכח".

אחיי ואחיותיי הנרצחים ואחינו ששרדו את התופת, באתי היום מירושלים לומר לכם: לעולם לא נשכח, לא ניתן למכחישי השואה או למחללי המצבות והשלטים למחוק או לעוות את הזיכרון. לעולם נזכור את אשר עשה לנו העמלק הנאצי ולא נשכח להיות ערים ודרוכים כשעמלק חדש מופיע על במת ההיסטוריה ומאיים שוב להשמיד את היהודים ולא נטעה עוד להקל ראש, לחשוב כאילו מדובר רק באמירות סרק, להרגיע כאילו האיומים והחרפות והכחשות השואה אלה רק מילים ריקות. לא נשכח ותמיד נזכור לעמוד על המשמר.

סופר השואה קצטניק, ועדותו במשפט אייכמן קרא למחנות המוות "הפלנטה האחרת".
אבל זוועות השואה התרחשו לא על כוכב אחר, הם התרחשו כאן, על פני האדמה הזאת. השואה לא הייתה מעשי ידיהם של חיות השדה, אלא מעשי ידיהם של חיות אדם, של רוצחים שפלים ומתועבים ועל כן הלקח החשוב ביותר של השואה הוא שיש לעצור רוע רצחני מוקדם ככל האפשר, כשהוא עדיין בראשיתו וטרם יוכל לממש את מזימותיו. את הלקח הזה חייבות להפנים כל המדינות הנאורות בעולם.

אנו, בני העם היהודי, הפנמנו אותו היטב לאחר שאיבדנו שליש מבני עמנו. על אדמת אירופה העקובה מדם למדנו שהערובה היחידה להגנת עמנו היא מדינת ישראל חזקה וצבאה צבא ההגנה לישראל. למדנו שעלינו להתריע על הסכנה בשער האומות ובד בבד להיות ערוכים להגן על עצמנו. מן המקום הזה אני מתחייב כראש מדינת היהודים: לעולם לא ניתן עוד ליד הרשע לגדוע את חיי עמנו וחיי מדינתנו. לעולם לא עוד.

אחיי ואחיותיי, באתי היום מירושלים לומר לכם: עם ישראל חי, חזרנו, חזרנו למולדתנו, לארץ אבותינו, לירושלים בירתנו. נקבצנו מכל קצוות העולם לארץ חמדת אבות. ניצולי השואה, פליטים יהודים ממדינות ערב, יהודי ברית המועצות, יהודי אתיופיה, יהודי פולין ותימן, רומניה ועיראק, צרפת ומרוקו ועוד אלפים ורבבות ומאות אלפים של יהודים, מ- 70 גלויות ו- 5 יבשות. כמה מאלה שהגיעו כמעט ולא הגיעו.

 בביתן 16 במחנה המוות בירקנאו, מרחק של מטרים ספורים מהמקום שבו אנחנו עומדים, התייסר לו נער יהודי בן 17 מ- 80 המלקות שספג קודם לכן בגטו בידי הקלגסים הנאצים. אף אחד לא האמין שהנער הזה יחיה, אבל הוא שרד. עם הניצחון על הנאצים, עלה הנער לארץ ישראל ו- 15 שנים לאחר מכן היה השוטר העברי ששמר על אדולף אייכמן כשמדינת היהודים שפטה את הצורר הנאצי ועשתה צדק היסטורי עם קורבנותיו.

הנער הזה הוא מיכאל גולדמן, הוא נמצא איתנו כאן היום. עם רעייתו אווה, מיכאל הקים משפחה בישראל ולהם 5 ילדים ו- 9 נכדים. מיכאל גולדמן עומד כאן היום, עד לשואה, עד לתקומה. העם היהודי קם מתוך האפר, מתוך החורבן ומתוך הכאב הנורא שאין לו ניחומים. מכוחה של הרוח היהודית, של הצדק האנושי ושל חזון הנביאים הוא הצמיח ענפים חדשים והכה שורשים.

העצמות היבשות קרמו עור וגידים ורוח חיה באה בהם, ויחיו ויעמדו על רגליהם כדברי הנביא יחזקאל: "ויאמר אלי בן אדם, העצמות האלה, כל בית ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו לכן הנבא ואמרת אליהם, כה אמר ה' אלוהים, הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם אני והבאתי אתכם אל אדמת ישראל".

אחיי ואחיותיי הנספים, היום אני עומד כאן איתכם לא לבדי. מדינת ישראל והעם היהודי כולו עומדים כאן איתי ומרכינים ראש לזכרכם ומרימים ראש בהניפנו את דגלנו, דגל כחול לבן ומגן דוד באמצעו וכולם רואים וכולם שומעים וכולם יודעים שלא אבדה תקוותנו.

תודה רבה לכם.