א. מתווה להסכם שחרורם של החיילים החטופים בלבנון
ב. עדכון לגבי המצב בגבול רצועת עזה והמאמצים שנעשים לשחרורו של גלעד שליט
ג. הענקת סמכויות של ועדת החקירה
ד. מינוי מנהל הרשות הלאומית למלחמה בסמים
ה. הארכת תקופת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף וביישובי עוטף עזה
ו. אישור עקרוני לטיוטת חוק שירות הביטחון (הוראת שעה)
ז. טיוטת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה)
ח. טיוטת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשב"ס)
ט. אישור צו שירות ביטחון

א.  הממשלה קיימה דיון במתווה של עסקה אפשרית להחזרת החיילים החטופים שנחטפו על ידי אירגון החיזבאללה.
עופר דקל הממונה מטעם ראש הממשלה על הטיפול בהחזרת השבויים הציג בפני הממשלה את המתווה המוצע של העסקה תוך פירוט השלבים, המהלכים והמגעים הקשורים בה. את עמדות מערכת הביטחון הציגו בפני הממשלה – הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש המוסד וראש השב"כ. אלוף (מיל) אילן בירן המטפל בסוגיית השבויים הנעדרים זה שבע שנים וראש המועצה לביטחון הציגו גם הם את עמדותיהם העקרוניות בסוגייה בכלל ואת דעתם באשר לשחרור השבויים בהצעת העסקה הנוכחית. ראש הממשלה פתח את הדיון באומרו:-     

"הדיון של היום יוצא דופן בהשוואה לנושאים שעולים בישיבות הממשלה מדי שבוע.
לא מתבקשת כאן הכרעה פוליטית או מפלגתית, כי אם: הכרעה אישית מוסרית.
הממשלה מתבקשת, כל אחד מחבריה חייב, לנתק את עצמו מהדיון הציבורי, מכותרות העיתונים, מהפניות האישיות שנעשו אליו ולעסוק בחשבון הנפש האישי והקולקטיבי שלנו כאזרחים במדינה.
אני מבקש להבהיר באופן החד ביותר: גישתנו לשחרור חטופים חיים חייבת להיות שונה מגישתנו להשבת חיילים שאינם יותר בין החיים.

העובדות הוצגו בפניכם והן ידועות מזה זמן:
ככל הידוע לנו – שני חיילנו, אודי גולדווסר ואלדד רגב – אינם חיים.
ככל שידוע לנו הם נהרגו בעת פעולת החטיפה או מתו מפצעיהם סמוך לאחר התרחשותה.
קרוב לודאי שפעולת החטיפה שהביאה למותם הייתה מלכתחילה מבוססת על הרצון של חיזבאללה להביא לשחרורו של סמיר קונטאר.  וזאת בידיעה שאין ברצונם או ביכולתם לעמוד בהתחייבות שהייתה בהסכם הקודם בדבר מסירת הפרטים על רון ארד.

בהקשר זה ברצוני להעיר:
יש הבדל יסודי בידיעה שיש לנו על גורלם של אודי ואלדד בהשוואה לגורלו של רון ארד.
גם למעלה מ-20 שנה לאחר היעלמותו של רון – אין לנו מידע ודאי על מה קרה לו בכלל. הדו"ח שנמסר אינו משפר מצב זה, גם אם לפי חוות דעת,  על בסיס קריאה שטחית של המתווך, דו"ח זה מפורט יותר מהדוחות הקודמים. מענה חד משמעי הוא לא נותן לנו.

לעומת זאת – אנו יודעים מה קרה לאודי ואלדד. ההחלטה להביא העניין להכרעה הלכתית – נולדה מתוך שלל הידיעות שהצטברו אצלנו לגביהם.

החלטה זו –  התחילה בפניה של עופר דקל, הממונה על הטיפול בעניין. היא עברה תהליכי בדיקה של גופי המודיעין שלנו , וועדה מיוחדת של בכירי הגופים המודיעיניים עסקה בכך והגיעה למסקנה פה אחד.  זו אומצה על ידי ועדת ראשי השירותים וגם על ידי הרמטכ"ל שהעבירה כדין לטיפול הרב הצבאי הראשי.

יתכן שאלמלא יוזמה זו שפרטיה היו ידועים גם למתווך וגם לחיזבאללה, היה המו"מ ממשיך להתנהל ואולי היה מסתיים אחרת. אינני יודע.
אולם: השאלה, אחת השאלות הרלוונטיות עתה עבורנו, האם נכון לאמץ  את מתווה העסקה שפרטיו היו בחלקם המכריע ידועים כבר,  או להשלים את התהליך ההלכתי שיסתיים בהכרזה כי אודי ואלדד  הם חללים. אך אם נלך במתווה הזה ימשיך הספק לנקר כולל האפשרות לניתוק מהם להרבה הרבה שנים, כפי שאירע בפרשת רון ארד.

- הדרמה הזו, חייבים להזכיר, בניגוד לטענות שנשמעו בפרשת ארד, העסיקה אותנו  תוך כדי הלחימה בלבנון וכל הזמן מאז.

- ההתעקשות על ההחלטה  1701 הכוללת התייחסות מפורשת להחזרת החטופים .

- הדרישה להפעיל מיד מנגנון של מזכיר האו"ם כדי להביא לפעולה שתסייע בחילוץ החטופים.
 - הפעלת מתווך מטעם מזכיר האו"ם.
- מינוי ממונה מיוחד מטעמי – עופר דקל, שלא הרפה מהתעסקות אינטנסיבית, בלתי פוסקת, חסרת תקדים בעניין.
- אין ספור פגישות במקומות שונים בעולם – כדי להפעיל כל גורם שיכול היה לסייע בפתרון הסוגיה הזו.
- בצד מפגשים עם בני המשפחות בנכונות שאין לה מקביל בשום מדינה אחרת בעולם, שמתמודדת עם בעיה של חיילים נעדרים או שבויים.
-  סוגיית ארד, היא חלק מההחלטה היום, אך במקרה הזה שבו אנו דנים,   בשונה מפרשת רון ארד, אין ולא יכל להיות לאדם כל שהוא, בסיס לטענה שלא נעשה כל מאמץ ללא הרף כדי להגיע לפתרון. וצריך לומר ביושר: היה זה הטיפול הקצר ביותר מבין משאים ומתנים קודמים בעבר.

- היעד וגם ההנחה שעל פיה פעלנו כל הזמן היה שאנחנו פועלים להחזרת אנשים חיים. היום אנחנו יודעים בוודאות שאין כל סיכוי לכך.   הידיעה הזו: חייבת להיות הבסיס שעליו מתנהל הדיון היום.
אמרתי בראשית הדברים, ואומר גם עכשיו, מה שעומד על סדר יומנו איננו המו"מ בדרום, עליו כבר דיברנו קודם לכן בראשית הדיון. הדיון מתנהל בשאלה מה עלינו לעשות בנתונים האלה הידועים לנו, מה המשמעות של קבלת החלטה חיובית או דחייתה והאם יש אפשרות להמשיך את המו"מ,  לגבי המשפחות , לגבי המחויבות שלנו כלפי החזרת החיילים, לגבי ההשפעה בעתיד שתהיה על מצבים דומים שבהם ניאלץ להתמקח, לרבות בפרשת שליט.

בעניין זה: אין מנוס מעיסוק בסוגיה היסודית המהותית של מהי חובתה של המדינה ששולחת את חייליה לקרב והם, בהיותם בשירותה, נופלים בשבי.
משחר ילדותנו חונכנו שאין משאירים פצוע בשדה הקרב ואין משאירים חיילים בשבי  ללא ניסיון לחלצם בכל היכולת והכוח שעומדים לנו.
אך, במשך השנים למדנו כי גם למחויבות הזו יש גבולות. למדינה, אסור שלא יהיו גבולות גם כשעוסקים במחיר של חיי חופש, לחיילים,  ובמחיר עצם חייהם. 
מעולם לא חשבנו שאפשר לנתק את שאלת המחיר מההקשר הכולל העומד לדיון, מהשלכות שיכולות להיות לכך על העתיד ובעיקר מהעובדה שאנחנו חיים באזור שבו כללי המשחק והדפוסים האנושיים הבסיסיים שעל פיהם אנחנו פועלים – אינם משותפים לסביבה שלנו.

זה כמה שנים שבצד הויכוח הרגשי המתפרץ לעיתים, המוגזם, בצד  האמוציה המובנת מאליה של משפחות חטופים שמטבע הדברים, ובצדק, זוכים להזדהות של חלק גדול בציבור הישראלי, הולך ומכרסם ספק שמא אותו גילוי של מחויבות שלנו, בכל מחיר כמעט, הוא תמריץ להמשך הדפוס הזה של חטיפה, של סחיטה , של ערעור המורל הפנימי, של ניסיון לכרסם בכוח ההרתעה ובסופו של דבר ביכולת שלנו לעמוד מול האתגרים שימשיכו ללוות את חיינו, מול השטנה, הקנאות הקיצוניות והאכזריות של שכנינו.

שמעתי לא אחת, גם מפי הסמכויות הציבוריות, הביטחוניות והצבאיות, וגם המדיניות הגבוהות ביותר אצלנו – שצריך להגדיר גבולות, לקבוע סייגים, לעמוד בהם בכל הנסיבות, קשות ככל שיהיו.

ועוד שמעתי, תמיד כשנדרשנו להכרעה, כי את התהליך הזה נעשה בפעם הבאה כשתהיה, אם חלילה תהיה. 
תמיד חשנו בספק המחלחל ובנזק האדיר שהויתור עושה לנו ותמיד התחמקנו מהרצון להתמודד עם החובה לעמוד במבחן; ועוד התלווה ספק, כבר בעת שהבטחנו שבפעם הבאה נתנהג אחרת, שבעצם  גם בפעם הבאה – נחזור לדפוסים שכבר קבענו ושאליהם הרגלנו את אויבנו.

האם לא הגיע הזמן לחולל שינוי? האם לא עתה הזמן, דווקא משום שאנו יודעים כי לא מדובר בחיילים חיים, אלא לצערנו בחללים – לומר כאן ועכשיו, עד כאן!   דבר אחד וודאי בעיני – לא נוכל לחמוק מקביעת נוהלים מסודרים, מוסכמים ונוקשים באשר לעיסוק בסוגיה זו בעתיד וכך נעשה בזמן הקרוב ביותר. 
אין בדברים האלה כדי להטיל  ולו גרם אחד של דופי בעבודה המדהימה של עופר דקל.  אלמלא התעקשותו,  דבקותו במשימה ללא שום חשבון, בסדר עדיפות עליון, תמונת המצב של האירוע כולו הייתה בוודאי רעה הרבה יותר.
אך גם עופר הגיע למסקנה לפני חודשים ועד לימים האחרונים ממש, שצריך להכריז על החיילים כחללים והוא שהתניע את התהליך,  בהסכמתי, אך במסגרות הצבאיות–ביטחוניות ועל פי השיקולים והמידע שעמדו לרשותם בטרם ההחלטה.

אני יודע בעומק ליבי מה הלך הרוח שנושב מחוץ לכותלי הבניין הזה, וגם אני לא פוסח על כותרות העיתונים ודיווחי החדשות.

בניגוד לאחרים, ישבתי עם המשפחות מספר רב של פעמים והבטתי לא רק לעיניהם, אלא גם חשתי את המיית ליבם ואת השבר העצום שמלווה את חייהם.

כשם שעשיתי עם הרבה משפחות שכולות, שאני פוגש אותן ושומע את מכאובן ומקבל  באהבה את זעקת הכאב שלהם, גם זו שמופנית אלי. אין לי אל מי להעביר את הזעקות הללו, אלא לשמוע אותן ולספוג את כל מה שמתלווה להן. ואחר כך – לחיות עם הכאב שלי. אבל , גם עם המצפון שלי.
בלא מעט מקרים, לא מנעתי מבני המשפחות את דעתי, שנאמרה מתוך אמונה עמוקה כי בתפקידי כראש ממשלה שחייב לראות את המציאות הכוללת וגם את זו שתהיה, יש דברים שאינני יכול לעשות או להסכים להם – גם אם בני המשפחה רואים את הדברים באופן שונה, וזה בלתי נמנע. זה לא קל. הרבה יותר קל להיות מנותק מבלי להסתכל בלבן של עיני המשפחות ולומר שהאחריות עליי מחייבת אותי לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת.

האחריות המוטלת עלינו כאן, לא מסתיימת רק בחובה להזדהות עם כאבן של המשפחות ועם משאלות ליבן, אלא גם להיות מסוגל להגיד דברים ולפעול באופן שמתחייב ממה שהאחריות לעתיד מטילה עלי. כך היה תמיד, עם כל ראש ממשלה – וכך זה גם אתי.  ואיני בא חשבון עם אף אחד שכיהן לפני וקיבל את ההחלטות בזמנו ובמקומו.

עתה עלי מוטל לקבל את ההחלטה. כל מה שאמרתי עד הנה – הן תמצית אמונתי והרגשתי.  אך, אינני חופשי לפטור עצמי, מהאחריות הכוללת לתוצאה שתהיה לישיבה הזו היום - ולהשלכותיה.   בזה, אולי מתבטא עודף האחריות המוטל על ראש הממשלה בשונה מיתר שריה, כולם, כל אחד בתפקידו.

לפני תשעה ימים הציג בפני עופר דקל הממונה על המשא ומתן להחזרת השבויים את המתווה האחרון  שאליו התגבשה העסקה.  בכל נימי נפשי הרגשתי כי המתווה הזה אינו מספק את ציפיותיי ותקוותי.  כנגד זה – התייסרתי בידיעה כי בשלב הזה שאליו הגיעו הדברים הברירה שוב איננה בין קיום עסקה זו, או גיבושה של עסקה אחרת נכונה יותר.  אילו חשבתי כי יש סיכוי לגבש עסקה אחרת, נכונה יותר, מאוזנת יותר, בשלב הזה שאליו הגענו, לא הייתי מהסס לומר לכם ולעם ישראל כולו וכמובן גם למשפחות החטופים – כי  אין מנוס מלעשות מאמץ נוסף ולהגיע בסופו של דבר – לתוצאה אחרת,   גם במחיר  של המתנה נוספת מתישה  וכואבת .

שאלתי את עצמי: האם זה אפשרי?  ניסיתי לחשוב על כל מתווה אפשרי, על כל סדק שדרכו ניתן יהיה לשנות את הצורך בהכרעה לגבי המתווה הזה מתוך אמונה שאפשר יהיה לגבש מתווה אחר.  נשאתי בליבי את עומק התסכול והצער על מה שהתהווה בפרשת רון ארד, ועל האכזבה העמוקה מעצמנו שלא השכלנו בעבר לעשות מה שאולי, אולי, היה אפשרי אז כדי למצוא אותו ולדעת בוודאות מה עלה בגורלו.   והגעתי למסקנה כי מדינת ישראל לא ראוי לה, שתעבור את המסלול הזה פעם נוספת.

יאמר מי שיאמר – כי ההגעה לשלב הזה שבו נותרנו עם הברירה האכזרית של קבלת גופות החללים, או עם חלילה אובדן הקשר עם גורלם לשנים רבות, לא הייתה הכרחית ולא הייתה מובנת מאליה.
ייתכן מאוד .  זה בוודאי יהיה עניין  שנלמד אותו  וננתח אותו ונצטרך להפיק ממנו את הלקחים הבלתי נמנעים, אך עתה -  נדמה שזו הברירה הריאלית היחידה.   ובברירה הזאת – משקל הכובד המוסרי נוטה לטובת הפשרה הכואבת על פני הסירוב התקיף.

האזנתי בקשב רב לניתוח האמיץ, הישיר והחד של ראש שירות הביטחון יובל דיסקין ושל ראש המוסד מאיר דגן. שני אישים שאני מעריך עד בלי די את תרומתם, חוכמתם וניסיונם שאין דומה לו. ושמעתי גם את דבריו הנוקבים של אילן בירן אשר עוסק בנושא רון ארד ללא ליאות מזה שבע שנים. ליבי – אומר לי שהם רואים תמונה מציאותית, אמיתית ובלתי נמנעת. אך, נדמה לי שבנסיבות שבהן, אולי שלא בטובתנו, הגענו לנקודה – שבה חללינו החטופים נמצאים בהישג יד – איחרנו את המועד לשנות את התנאים שהיו מתחייבים על פי הניתוח הזה שהם הציגו.

בל נשלה את עצמנו. עוצמת הכאב על החזרת החללים – לא תהיה קטנה מתחושת העלבון על החגיגות שיהיו בצד שכנגד. אני מקווה שהציבור הישראלי ידע להפיק מכך את הלקח הראוי כדי להיות מוכן יותר ובשל יותר להתמודדות הבאה, והיא כבר רובצת לפתחנו. מוקדם יותר ממאוחר, נחזור לכאן, כדי להתייסר בה מחדש.  אני מתפלל שהשיח הציבורי שלנו,  לא  יבעט במחירי העסקה הזו, יומיים לאחר שתושלם, כשכולנו נבין את מלוא המשמעות שלה גם לעתיד.

אני מקווה , כי הסיפוק  מהתרת הספקות של משפחות רגב וגולדווסר תיתן לנו את מנוחת הנפש ואולי הנחמה על כך, שאנו צריכים לעשות את הצעד הזה.

לא אסיים את דבריי אם לא אומר משהו לעם ישראל: אני יודע שחלק מהציבור ומדובריו, שעד אמש השמיע  מעל כל במה  ומעל כל מיקרופון את דרישתו שיש צורך להיענות לעסקה, כי מחיריה אינם בלתי נסבלים, כי הגיעה העת לסיים פרשה כואבת זו – ישמיע קול זעקה על החולשה כביכול, על הוויתור, על העדר הנחישות של הממשלה, מול קולות הצהלה שיבואו מכיכרות ביירות.

הייסורים שלנו, זעקות הכאב שהושמעו, אינם ביטוי לחולשה – אלא לעוצמה מוסרית שאין כמוה.

לא אחד ממנהיגי העולם שאיתם שוחחתי על פרשה זו ועל גלעד שליט ועל רון ארד ועל נעדרינו – הרימו גבה בתמיהה על העומס הרגשי  שהחברה הישראלית מטילה על עצמה בעניינים אלה.
אני מסויג מקולות מתלהמים שמלווים את השיח הציבורי  אצלנו בסוגיות אלה ולעיתים מתגעגע לאיפוק ולמשמעת הפנימית שמגלים עמים אחרים.
אך, אנחנו  - איננו כמוהם , וכנראה גם אף פעם לא נהיה. אומה שמתייסרת מגורלו של אדם אחד, היא אומה עם חוסן וכושר עמידה ויכולת הרתעה ונחישות אין קץ. אומה – שמוותרת כדי להבטיח חיים ,להציל פצועים, להשיב הביתה חללים – היא אומה שמייצרת חישוקי פלדה של ערבות הדדית, שאין חזקים ממנה.

אם נשכיל להגדיר גבולות, להנמיך קולות, וגם לגלות קשיחות פנימה אל תוך ההוויה הפנימית שלנו, ונמשיך להלחם על חיינו, ולהגן על חיילנו ולדאוג לשבויינו – נקרין את הכוח האמיתי – המופלא היחיד במינו – שטמון בעם שלנו.

לכן, בתום תהליך ארוך שאת תמציתו פרשתי בפניכם היום הגעתי למסקנה שכראש ממשלת ישראל עלי להמליץ בפניכם לאשר את הצעת ההחלטה שתביא לסיומה של פרשה כואבת זו – גם במחירים הכואבים שהיא תובעת מאיתנו.  "

בתום הדיון החליטה הממשלה ברוב של 22 קולות בעד ו- 3 קולות נגד כדלקמן: -

"מחליטים:
הממשלה מאשרת את המתווה להסכם שחרורם של החיילים הישראלים החטופים בלבנון:
יוחזרו החיילים החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, יועבר לישראל דוח על העלמות רון ארד (בהמשך להחלטת הממשלה מס. 978 מיום 9 בנובמבר 03') וכן תתקבל יתרת חלקי הגופות ממלחמת לבנון השנייה.
ישוחררו ללבנון האסיר סמיר קונטאר ו- 4 לוחמים בלתי חוקיים לבנוניים הנמצאים בידי ישראל.
יועברו ללבנון עשרות גופות חודרים ומחבלים ובניהם 8 חללי חיזבאללה.
יועבר מידע למזכ"ל האו"ם לגבי ארבעת הדיפלומטים האיראנים הנעדרים.
לאחר מימוש העסקה ישוחררו אסירים פלסטינים. מספר האסירים וזהותם יקבעו על פי שיקול דעתה הבלעדי של ממשלת ישראל.
הממונה על המו"מ מטעם ראש הממשלה, מר עופר דקל, ימשיך בתהליך ליישום המשא ומתן על פי העיקרים המפורטים בהחלטה זו.
הממשלה תקיים דיון נוסף על מנת להשלים ולבצע את ההסכם על פי העיקרים המפורטים בהחלטה זו.
ממשלת ישראל חוזרת ומאשרת את מחויבותה למצות את כל הנדרש על מנת להביא מידע אמין ומוצק שישפוך אור על גורלו של נווט חיל האוויר הישראלי רב סרן רון ארד.
במקביל, ממשלת ישראל חוזרת ומאשרת את התחייבותה להמשיך ולפעול לשחרורו של סמל ראשון גלעד שליט.
ממשלת ישראל לא תרפה ממאמצים לאיתור והשבת כל הנעדרים וחיילי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. "

ב. ראש הממשלה, שר הביטחון וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון עדכנו את המצב בנוגע לרגיעה בגבול רצועת עזה ואת המאמצים שנעשו ונעשים לשחרורו של גלעד שליט. ראש האגף המדיני ביטחוני ציין כי במגעיו בנושא במצרים נקבע כי שחרורו של גלעד שליט עומד בראש סדר היום וכי יימשכו מגעים אינטנסיביים לשחרורו.

ג. עוד החליטה הממשלה לאשר, בהתאם לסעיף 8א(א) לחוק הממשלה, התשס"א-2001, הענקת  סמכויות  של ועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 ו27-(ב) לחוק ועדות  חקירה,  התשכ"ט-1968, לועדת הבדיקה  להתנהלות השירותים הוטרינריים, המתמנה על-ידי שר החקלאות ופיתוח הכפר.
יחידת השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה היא יחידת סמך במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. היחידה אחראית על מכלול של נושאים ואינטרסים ציבוריים חיוניים שהעיקריים הם: פיקוח על בריאות בעלי-החיים בישראל, פיקוח על ייבוא וייצוא של בעלי-חיים, מוצרים מן החי וחמרים ביולוגיים למדינת ישראל וממנה, פיקוח על תכשירים ותרופות וטרינריות, פיקוח על בתי מטבחיים, הסדרת נושא צער בעלי-חיים ועוד (להלן – מערך הפיקוח והטיפול בבעלי-חיים).
לאופן התפקוד של מערך הפיקוח והטיפול בבע"ח השלכות רבות היקף, על שלומו ובריאותו של הציבור ועל היבטים כלכליים משמעותיים מאוד, הנוגעים ליצור, שיווק ויבוא של בעלי-חיים ושל מוצרים מן החי.
התפרצות מחלות בקרב בעלי חיים עלולה לגרום סיכון מהותי לציבור. בחלק מן המחלות טמון פוטנציאל לפגיעה כלכלית קשה, ובחלק אחר של המחלות טמון פוטנציאל לגרימת סיכון לחייהם של בני-אדם. בין המחלות שניתנה להן תהודה: מחלת שפעת העופות, מחלת ספגת המוח ("הפרה המשוגעת"), מחלת הפה והטלפיים, כלבת, ועוד.
לפיכך, תפקוד לא הולם של מערכות וטרינריות מגביר מאוד את הסיכון לציבור, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט הבריאותי.
מידע רב שהגיע להנהלת משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מגורמים חיצוניים ופנימיים, וממצאים של גורמים בודקים, מצביעים על חשש רציני להתנהלות לא תקינה, מנהלית ומקצועית, במערך השירותים הוטרינריים. המידע כולל, בין השאר, טענות לאי סדרים כספיים, קבלת החלטות בתחומים מקצועיים משיקולים לא מקצועיים, בין היתר על-ידי גורמים לא מקצועיים; המרת משרות של גורמים מקצועיים למשרות אדמיניסטרטיביות; יעוד ושימוש לא מושכל של כספים הנגבים מהציבור (אגרות והיטלים); פגמים באיוש משרות.
אי תקינות זו מגבירה מאוד את החשש להתרחשות תקלות בתחומי האחריות של השירותים הוטרינריים. כמפורט לעיל, לתקלות בתחומים אלו אם תתרחשנה, תהיינה השפעות קשות על הציבור.
בטרם תתרחש על המדינה בעיה בריאותית וכלכלית שקשה לצפות את מידת פגיעתה, החליט שר החקלאות ופיתוח הכפר להקים מייד ועדת בדיקה ממשלתית, בראשות שופט בדימוס, שתוסמך להפעיל סמכויות ועדת חקירה ממלכתית לפי סעיף 8א(א) לחוק הממשלה.
הכח והסמכות מצד אחד, והגמישות שיש לוועדה כזו בהיבטים הנוגעים לחששותיהם של יודעי דבר למסור מידע מצד שני, מגבירים את הסיכוי שיעלה בידה להגיע לממצאים ולהסיק מסקנות בעניינים שנמסרו לטיפולה.
הועדה תתבקש לקבוע ממצאים, ולהמליץ המלצות, ככל שתמצא לנכון.

ד. הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 14 (א) לחוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים, תשמ"ח - 1988 לאשר את מינויו של מר יאיר גלר לתפקיד מנהל הרשות הלאומית למלחמה בסמים.
מר גלר משרת היום בתפקיד מנכ"ל החברה למתנ"סים, מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ, היה בעבר מנכ"ל היחידה ללימודי המשך בטכניון חיפה ועוזר לשר התקשורת האנרגיה והתשתיות, מר יצחק מודעי ז"ל.

ה. כמו-כן דנה הממשלה בעניין הארכת תקופת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף ביישובי עוטף עזה. הממשלה החליטה:-
בהתאם לסעיף 9ג(א)(6) לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951 (להלן- החוק), לפנות לועדת החוץ והביטחון  של הכנסת ולבקש את אישורה להארכה נוספת של תקופת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף בישובי עוטף עזה, כפי שנקבע בהחלטות הממשלה מס' 2764 מיום 14.12.07 ומס' 3332 מיום 27.3.08, וזאת עד ליום ב' בחשוון התשס"ט (31 באוקטובר 2008).
בהתאם להוראת סעיף 9ג(ו)(1) לחוק, ההודעה על הארכת תקופת ההכרזה תפורסם באופן מידי ברדיו ובטלויזיה וכן תפורסם בהקדם האפשרי ברשומות ובעיתונות.
ביום 14.12.07 קיבלה הממשלה החלטה להכריז על מצב מיוחד בעורף בישובי עוטף עזה . החלטה זו חידשה את ההכרזה שנקבעה בהחלטות קודמות של הממשלה ושהיתה בתוקף עד ליום 30.11.07.
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בישיבתה מיום 19.12.07 אישרה את ההכרזה וקבעה אותה, על פי בקשת הממשלה, עד ליום 31.3.08.
ביום 27.3.08 התקבלה החלטת הממשלה מס. 3332 לפנות לועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולבקש את אישורה להארכת תקופת ההכרזה עד ליום 30.6.08.
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בישיבתה מיום 31.3.08 אישרה את ההארכה כאמור.
על פי הודעת שר הביטחון, המצב הביטחוני באזור עוטף עזה מחייב הארכה נוספת של תקופת ההכרזה, באותו השטח, וזאת עד ליום 31.10.08.
הממשלה תפנה לועדת החוץ והביטחון ותבקש את הארכת תקופת ההכרזה על פי בקשת שר הביטחון.

ו. הממשלה החליטה לאשר עקרונית את טיוטת חוק שירות בטחון (הוראת שעה)(תיקון מס' 12), התשס"ח –2008, ולהסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק לאשר על דעת הממשלה את נוסח טיוטת  החוק ולהגישה מיד לכנסת.
חוק שירות ביטחון (הוראת שעה), התשנ"ה-1995 (להלן - הוראת השעה), קובע את אורך  תקופת שירות החובה הסדיר של יוצא צבא גבר, ומעמידה על 36 חודשים במקום 30 חודשים כפי שנקבע בחוק במקור.
הוראת השעה שנחקקה בשנת 1995, הוארכה על ידי הכנסת מעת לעת בתקופות נוספות ולאחרונה הוארכה עד יום 30 ביולי  2008.
הוחלט כאמור להאריך בשנתיים נוספות את תוקף הוראת השעה כך שתעמוד בתוקפה עד יום 31 ביולי 2010 .

ז. עוד אישרה הממשלה עקרונית את טיוטת חוק שירות בטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה)(שירות במשטרה ושירות מוכר)(תיקון מס' 9), התשס"ח – 2008, ולהסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק לאשר על דעת הממשלה את נוסח טיוטת  החוק  ולהגישה מיד לכנסת.
סעיף 24א לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו - 1986 מאפשר את הצבתו של יוצא-צבא לשירות ביחידות של משטרת ישראל שאינן משמר הגבול, שעיקר תכלית פעילותן הוא ביטחון המדינה ותושביה.
ההוראה בסעיף זה נקבעה במקור כהוראת שעה לתקופה של שנתיים מיום פרסומה (החוק פורסם ב- 10 באוגוסט 1995). הוראת השעה הוארכה מעת לעת על ידי הכנסת, ולאחרונה הוארך תוקפה עד יום 30 ביוני 2008 כדי לאפשר עבודת מטה בין משרדית בין משרד הביטחון למשרד לביטחון הפנים בשל חילוקי דעות שהתגלעו בין שני המשרדים. עבודת המטה טרם הושלמה ולפיכך הוחלט כאמור לשוב ולהאריך את הוראת השעה בשישה חודשים נוספים עד יום 31 בדצמבר 2008.
ההוראה הנ"ל נקבעה בשל המצב הביטחוני לפיו נדרשה משטרת ישראל למאמצים מיוחדים בהרמת נטל האחריות לסיכול פיגועים, לשם שמירת בטחון הפנים של המדינה. אחת הדרכים לסייע למשטרה בביצוע מטלות אלו היתה תגבורה בחיילים בשירות חובה, בנוסף על החיילים המשרתים במשמר הגבול. 
מאחר וכל נושא הצבת החיילים ביחידות המשטרה מצוי בבחינה מחודשת, לאור מצוקת כח אדם חריפה בצה"ל - הוחלט להאריך את הוראת השעה בשישה חודשים  עד יום 31 בדצמבר  2008, במהלכם תמוצה ההידברות בין המשרדים. 

ח. הממשלה החליטה לאשר עקרונית את טיוטת חוק שירות בטחון (הוראת שעה)(הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר)(תיקון מס' 2) , התשס"ח –  2008 ולהסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק לאשר על דעת הממשלה את נוסח טיוטת  החוק ולהגישה מיד לכנסת.
במסגרת העברת האחריות למכלול הטיפול באסירים הביטחוניים מידי צה"ל לידי שירות בתי הסוהר, סוכם בין משרד הביטחון וצה"ל ובין המשרד לביטחון הפנים ושירות בתי הסוהר, על הקצאת חיילי חובה לסיוע באבטחת האסירים הביטחוניים.
ביום 13 בפברואר 2008 הוארכה הוראת השעה עד יום 30 ביוני 2008. הוראת השעה הוארכה לתקופה קצרה בלבד, על מנת לאפשר קיומה של עבודת מטה בין משרד הביטחון וצה"ל לבין המשרד לביטחון הפנים ושירות בתי הסוהר, לגבי בתי הסוהר והאגפים בהם ניתן יהיה להציב חיילי חובה. מאחר ועבודת המטה טרם הושלמה, מוצע לשוב ולהאריך את הוראת השעה ב- 6 חודשים נוספים עד יום 31 בדצמבר 2008.
יודגש כי הצבת יוצא-צבא בשירות בשב"ס, הינה אך ורק בהסכמת  המיועד. כמו-כן, ליוצאי צבא המוצבים לשרת בשב"ס יש מעמד זהה לחיילי צה"ל, בכל הנוגע לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים וחוקי השיקום.

ט. הממשלה אישרה בהתאם לסעיף 26א לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו – 1986, לאשר את  צו שירות ביטחון (שירות מוכר לתכלית ביטחון), התשס"ח – 2008 ומבקשת מועדת החוץ והביטחון של הכנסת לאשר את הצו בהקדם.
השירות המוכר הקבוע בחוק שירות בטחון משמש בעשור האחרון אכסניה  למסגרת של שירות בטחון לכל דבר ועניין של חיילים בשירות חובה במערכת החינוך, וביחידות מערכת הביטחון  האזרחית. 
ההסדר המשפטי המאפשר את ההצבה בגופים וביחידות השונות,  מושתת על הוראת סעיף 26א לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו – 1986 ועל צו המוצא ע"י שר הביטחון, באישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תוקפו של הצו המסדיר הצבת חיילים בחובה ביחידות מערכת הביטחון אמור לפקוע ביום 17 ביולי 2008.