צילום: לע"מ

-הטקסט עבר התאמת עריכה-

אישי ומכובדי, נשיאנו, נשיא המדינה, שמעון פרס,
אישי ומכובדי, ראש ממשלת איטליה, ידידנו היקר סילביו ברלוסקוני,
אישי ומכובדי, יושב-ראש הכנסת, והגברת ריבלין,
שרי ממשלת איטליה וחברי הפמליה,
שרי ממשלת ישראל,
גברתי יושבת ראש האופוזיציה,
ראשי העדות,
אורחים מכובדים,
חברי-הכנסת,

אדוני ראש ממשלת איטליה,

כנסת-ישראל כולה מקבלת אותך בחום, ברוחב לב ובהוקרה עמוקה כידיד אמת וכתומך נאמן של העם היהודי. כשאני אומר כל הכנסת, אני מתכוון בדיוק לזה. כל קשת-העמדות המיוצגות בבית הזה מלוכדות היום באחדות, אפילו אחדות נדירה, כדי לומר לך "ברוך הבא".

ברוך הבא בשערי המשכן וברוך הבא בשערי ירושלים, בירת ישראל,  ברוך הבא מנהיג אמיץ שעומד לצד ישראל.

כידוע לך, אדוני, הקשר ההיסטורי בין רומא לירושלים עמוק מאד ועתיק-יומין.

רומא הייתה לב האימפריה שמורשתה הנחילה פיתוח חסר תקדים לאנושות, במדע, בהנדסה, בארכיטקטורה, באומנות, בכתיבת ההיסטוריה, הספרות, והמשפט ואילו ירושלים- בירתנו, הייתה בעת העתיקה מרכז רעיוני שממנו נפוצה לכל חלקי תבל תפישה חדשה לגבי האלוהות ולגבי תורת המוסר.
זוהי  כמובן האמונה באל אחד ולצידה האמונה הלא פחות מהפכנית שכל בני האנוש נולדו בצלם האלוהים, וממנה נבע הרעיון של זכויות האדם האוניברסאליות והרי זהו יסוד החופש.

נביאי ישראל הביאו לאנושות גם את חזון השלום האוניברסאלי, כיתות החרבות לטובת אתים והשאיפה הזו פועמת בעמנו מאז ועד היום. היא באה לידי ביטוי בחוזה השלום ההיסטורי שכרתנו עם מצרים וירדן ובשאיפתנו בימים אלה לחדש את תהליך השלום עם שכנינו. לשאיפה זו, אדוני, אני יודע עד כמה אתה והעם האיטלקי שותפים לה, הרי דיברנו על כך.

אם הזכרתי את ההיסטוריה צריך לומר שלא תמיד שרר השלום בינינו. שתי ההתנגשויות העצומות בין רומא וירושלים, המרד הגדול בשנת 67 (לספירה) שהביא לחורבן הבית השני ומרד בר כוכבא כ-60 שנה לאחר מכן -  היוו טראומות עמוקות בתולדות עמנו.

אבל צריך להבין שמה שקרה לפני ומה שקרה אחרי היה מפגש היסטורי ותרבותי עמוק בין רומא ויהודה והמפגש הזה הוא שיצק את התרבות המערבית, הוא שנתן את המסורת היהודית-נוצרית, שהיא התשתית של תרבות המערב.

ובכן, שתי האומות הותירו חותם אדיר על ההיסטוריה, והשפעתן ממשיכה להדהד גם בימינו. אבל לא רק בעת העתיקה נשזרו יחדיו רומא וירושלים. יש זיקה חזקה מאוד שהתקיימה בזמן החדש והשפיעה גם על תולדותינו.

תקומתה המחודשת של איטליה המאוחדת, רעיונותיו של מציני ומופת אישיותו וגבורתו של ג'וזפה גריבלדי היו מעיין ששאבו ממנו ראשי הציונות מים חיים.

הספר הראשון שהתחיל את התנועה הציונית, הפרוטו-ציונית, את ההתעוררות הלאומית היהודית נקרא, ולא במקרה, "רומא וירושלים". חיבר אותו משה הס, הוגה דעות יהודי-גרמני, והספר הזה יצא לאור בשנת-1862, שנה אחת לאחר הפיכתה של איטליה המודרנית למדינת-לאום.

הס הושפע עמוקות מתורתו של מציני, נביא הלאומיות הליברלית האיטלקית, הוא הושפע עמוקות משחרורה ואיחודה של איטליה.

הוא ביטא בספרו את התקווה שגם העם היהודי בירושלים, כמו העם האיטלקי ברומא, יחדש את עצמאותו במולדתו ההיסטורית.

קו ישר מתוח בין ההערצה של הס לתחייה הלאומית האיטלקית לבין הערצתו של מנהיג לאומי אחר, זאב ז'בוטינסקי, עוד אחד מאבות הציונות ומנהיג התנועה שעל ברכיה חונכתי.

ז'בוטינסקי למד משפטים, פילוסופיה והיסטוריה באיטליה, הוא שלט באיטלקית, הרבה לכתוב בשפה זו תחת שם העט "אלטלנה". הוא כתב "אם יש לי מולדת רוחנית – הרי זוהי איטליה". כשהוא נשפט ונכלא בידי השלטון המנדטורי הבריטי על ארגון ההגנה היהודית בירושלים נגד מתפרעים בשנים הראשונות של המאה הקודמת, הוא כונה בעיתונות ה"גריבלדי העברי".

ולכן, מי שמכיר את תולדות עמינו, גם את תולדות הזמן העתיק ועוד יותר מכן את תולדות הזמן החדש, לא צריך להיות מופתע מן הקשר העמוק והטבעי בינינו.

אדוני ראש הממשלה,

זהו איננו ביקורך הראשון במדינת-ישראל וזו אינה הפגישה הראשונה בינינו.
אך כל מפגש כזה הוא הזדמנות טובה להביע בפניך את הערכתנו על עמדותיך העקרוניות, התקיפוֹת והעִקְבִיוֹת בדבר זכותה של ישראל לחיות בשלום עם ביטחון, בדבר זכותה של ישראל להגנה-עצמית אקטיבית ונחרצת.
ראש הממשלה, סילביו ברלוסקוני,  אתה מנהיג אמיץ שעומד כל הזמן לצדה של ישראל וראוי שאזרחי מדינת ישראל יידעו עד כמה אתה עומד לצדנו:
 
תחת הנהגתך, הפכה איטליה לחוד החנית באירופה במאבק נגד האנטישמיות ובמאבק לשימור זיכרון השואה.

איטליה הייתה אחת מהמדינות המובילות שנהגו בבהירות מוסרית והחרימה את ועידת דרבן השנייה. זה לא לקח הרבה זמן, ההחלטה הנחרצת שלך, זה קרה מייד.

לאחרונה, עמדת שוב באופן נחרץ מול עוד ניסיון לעוות את פניה של ישראל, מול אותו דו"ח גולדסטון מעוות, שפוגע בזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה,  שמעודד את גורמי הטרור בעולם ושעל-ידי כך מרחיק את השלום.

אבל  עוד קודם לכן הנהגת יוזמה ברוכה וצודקת ואמיצה לכלול את  החמאס ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי.

אתה לא רק עומד מול אויבינו ומכפישנו, אתה גם מקרב את ישראל לאירופה ואתה חסיד הרעיון שאנחנו נצטרף לאיחוד האירופי, אתה חזרת על כך גם בביקורך הנוכחי וגם תמכת מעבר לזה בהכללתה של ישראל בברית-נאט"ו כי אמרת, ואני רוצה לצטט את דבריך, ש"חשוב שיידעו שהתקפה על ישראל מצד איראן תיחשב התקפה על אירופה כולה". 

תחת הנהגתך, התפתחו והעמיקו היחסים בין עמינו ומדינותינו. איטליה הפכה לאחת הידידות הקרובות של ישראל באירופה ובעולם.

מכל הסיבות הללו, ישראל יודעת שיש לה ידיד גדול באירופה בדמותו של סילביו ברלוסקוני.

הדברים שאמרת בראיון עיתונאי, ערב בואך לישראל, על מה שחווית בביקורך באושוויץ, ועל ההתמדה והאומץ שגילה העם היהודי בבניית מדינתו לאחר האסון, על הדבקות שלנו בכינון דמוקרטיה לתפארת במציאות המזרח-תיכונית הקשה – אלה דברים שמחממים את לב עמנו.

אך מעל לכל, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להעלות על נס את הדברים שאמרת בשאלת התמודדות עם סכנת הגרעין האירני.

אני מבקש להביא את דבריך כלשונם כי אני רואה חשיבות שהם יירשמו בדברי ימי הכנסת, דבריו של מנהיג שהוא לא רק ידיד ישראל אלא גם דואג לשלום העולם. אני מצטט:

"על הקהילייה-הבינלאומית כולה לגמור אוֹמֶר ולקבוע פה-אחד, במילים בהירות וחד-משמעיות, שבאופן עקרוני אין להשלים עם הצטיידותה בנשק גרעיני של מדינה שמנהיגיה הכריזו בגלוי על רצונם להחריב את ישראל והמכחישים גם את השואה וגם את לגיטימיות קיומו של בית-לאומי יהודי...

הטרגדיה של מלחמת-העולם השנייה והשמדת יהודי-אירופה לא התחילה ב-1 בספטמבר 1939 עם הפלישה לפולין:
 היא התחילה עם כניעתם של המשטרים הדמוקרטיים במינכן; היא התחילה עם רוח-מינכן שהבטיחה 'שלום בימינו' וסללה למעשה את הדרך לאחת הפורענויות הגדולות ביותר בתולדות-האנושות... ".

אדוני ראש-הממשלה, על הדברים הנחרצים והברורים הללו, אני חותם בשתי ידיים, ואני מבטיח לך שרוב רובם, אם לא כל חברי הבית הזה ואזרחי מדינת ישראל, מצטרפים אלי בכך.

תודה לך מעומק-הלב, ידיד נאמן.

הביקור הזה בישראל, הדיונים המשותפים שקיימנו עם שרי ממשלותינו במגוון של נושאים חשובים, חתמנו על תשעה הסכמים חשובים, וכמובן השיחות האישיות, הרציניות והמעמיקות שקיימנו בינינו - אני יודע שאלה יעניקו תנופה חדשה ליחסים המצוינים בין איטליה לישראל, אבל אני מבקש לסיום להוסיף נדבך אחד.

אני מבקש לחלוק עימך ועם חברי הכנסת סיפור  מיוחד שנגע לליבי. זהו סיפור על אישה איטלקייה בתקופת מלחמת העולם השנייה. ברכבת, בדרכה לעבודה, היא ראתה שוטר גרמני שעוצר בחורה יהודייה. האישה האיטלקייה שהייתה אז בחודש השמיני להריונה, חצצה בין השוטר הגרמני לבין האישה היהודייה.

ללא רבב של פחד היא התעמתה עם השוטר הגרמני ואמרה לו: "אתה יכול להרוג אותי, אבל תסתכל על פניהם של נוסעי הרכבת: אני מבטיחה לך, הם לא יתנו לך לצאת מפה בחיים".  באמירה הנחרצת הזאת הצילה אותה אישה איטלקייה את הבחורה היהודייה. היא הדליקה, ולו לרגע, אלומה של אור אנושי ואומץ לב באפילה הגדולה שכיסתה אז את אדמת אירופה כולה. לאישה האמיצה הזו קראו רוזה. ולאחד מילדיה קוראים סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה היום.

אמך האמיצה, סילביו, הורישה לך את אומץ הלב לעמוד איתן לצד ערכי האמת, החופש והצדק. ואתה רעי וידידי, הפכת להיות המנהיג האמיץ שעומד לצדנו. לא רק באיטליה אתה זוכה לתמיכה ואהדה בעם. כאן, בישראל, במדינה היהודית, כבשת את ליבו של עמנו.

רעי וידידי,
בשם כל העם בישראל, אני מבקש לומר לך –
אנחנו מעריכים אותך.
אנחנו מחבקים אותך.
אנחנו  אוהבים אותך.
ברוך בואך לירושלים.