צולם ע"י לע"מ

ראש הממשלה גורדון בראון,
סר טרבור,
כבוד שגריר בריטניה בישראל, מר פיליפס,
שגריר ישראל בלונדון, מר פרושאור,
חברים נכבדים בקהילת העסקים של מדינת ישראל, בראשות מר ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, והמשלחת הבריטית המלווה את ראש הממשלה בביקור חשוב זה,
אורחים נכבדים,
גבירותי ורבותי,

אני חייב לומר, גורדון, שבשביל נאום חימום, זה היה יוצא מן הכלל. תודה רבה לך. לא יכולה הייתה להיות הצגה טובה יותר של איכויותיה של הכלכלה וקהילת העסקים הישראלית מזו שעשית עכשיו. אך הרשה לי, לפני שאדבר על עסקים, להודות לך על שנענית באדיבות להזמנתי לבקר במדינת ישראל כחלק מחגיגות השישים שלנו. בריטניה היא ידידה גדולה של ישראל. היו לנו פרקים בהיסטוריה שבהם ידענו סכסוך מסוים, לפני הקמתה של ישראל. יש לנו אמנם זיכרונות מעורבים, אך יש לנו זיכרונות רבים ואחד מאלה שלעולם לא נשכח הוא שבשנת 1917, שר החוץ של בריטניה פרסם את המסמך המפורסם שהוביל, בדרכים שונות ורבות, להכרה בזכותה של ישראל להיות מדינת העם היהודי, ושהפך את הקמתה של מדינת ישראל שלושים שנה לאחר מכן למציאות. זהו ציון דרך בהיסטוריה של העם היהודי, הקשור באופן הדוק, אינטימי ועמוק למסורת, לגישה ולמחויבות של העם הבריטי כלפי העם היהודי ומדינת ישראל. אתה ממשיך במסורת ארוכה של מנהיגים בריטיים דגולים שהיו מחויבים למדינת ישראל, ואני גאה מאוד במנהיגותך, ידידותך, תמיכתך ובקשריי האישיים איתך, אדוני ראש הממשלה גורדון בראון. תודה רבה לך.

למעשה, לעולם לא אשכח, ואני מקווה שאוכל לחלוק זאת עם הקהל, את הפעם הראשונה שבה גורדון בראון הגיע לישראל, עת כיהנו שנינו כשרי אוצר. ניסינו לתאם מספר פעמים ולבסוף נקבע תאריך והחלטנו להיפגש לארוחת בוקר כאן בשעה 08:00 בבוקר, ובשעה 07:00 קיבלתי טלפון והמזכירה שלי אמרה לי: "על הקו יש אדם בשם גורדון בראון והוא רוצה לשוחח איתך", ואני אמרתי: "מה קורה פה? אני הולך לפגוש אותו ב-08:00 לארוחת בוקר", וגורדון בראון היה על הקו ואמר לי: "תשמע, אהוד, משהו נורא קרה. עם נחיתתי, קיבלתי שיחת טלפון מראש הממשלה שלי שביקש ממני לשוב ישירות לצורך הצבעה חשובה בפרלמנט. אז אני לא יכול להישאר, אני חייב לחזור מיד". שאלתי: "אדוני השר, מתי אתה מתכוון לחזור?" והוא אמר: "מחר, באותה שעה". הרשו לי לומר לכם משהו, הבחור הצעיר הזה, הוא צעיר ממני, חזר ללונדון, הצביע כפי שהצביע, זכה בהצבעה בפרלמנט ובבוקר למחרת נפגשנו לארוחת בוקר, רק שזה היה בתל אביב כי התקיימה איזה ועידה, ועידת ראש הממשלה לעסקים, המתקיימת כל שנה. זה היה בנובמבר 2005.

מה שעניין את גורדון בראון אז, פרט לעסקים ישירים בין ישראל ובריטניה שעליהם נדבר עוד מעט, היה השאלה כיצד הוא יכול לתרום להרחבת שיתוף הפעולה העסקי בין ישראל והפלסטינים כתשתית לבניית תהליך שלום – תהליך שלום בר-קיימא, רציני ודינמי – בינינו לבין הפלסטינים. שוחחנו על כך ארוכות והגינו תכניות משותפות שיקדמו את התהליך הזה, ואז נפגשנו בלונדון וגורדון אירח אותי כשר אוצר, יחד עם שרי ה-G-8 והפלסטינים, במטרה לגבש תכניות שיבנו את התהליך הזה, ואנו נקדיש קצת זמן לשיחות על הנושא הזה כעת משום שאנו באמת ובתמים, אדוני ראש הממשלה, מעוניינים בבניית היסודות לשיתוף פעולה כלכלי ועסקי בינינו לבין הפלסטינים. זאת משום שאנו מאמינים באמת שלצד המאמצים המדיניים שאנו עושים בימים אלה כדי לקדם את תהליך השלום ואת ההבטחה הגלומה באנאפוליס, עלינו לבנות את הבסיס הזה של שיתוף פעולה בתחום הסחר והעסקים בין שתי מדינותינו על מנת לאפשר לנו ולהם לבנות מציאות חיים חדשה, איכות חיים חדשה, שתחולל שינוי גדול באווירה במזרח התיכון. אנו נשענים רבות על תבונתך, ניסיונך והצלחתך כאחד משרי האוצר המוצלחים ביותר בהיסטוריה של בריטניה, כדי שתסייע לנו, בעצה ובמעשה, להצעיד את התהליך קדימה.

עם זאת, אנו מעוניינים מאוד כמובן בחיזוק והרחבת קשרי הסחר והעסקים בין ישראל ובריטניה. אני מאמין לכל מילה שאמרת עלינו, אבל לפעמים, מתוך אהבה וידידות, תיתכן מידה קטנה של הפרזה. לכן אני סולח לך, אדוני ראש הממשלה, משום שאני יודע שזה בא ממקום טוב מאוד, מתוך אהדתך וחיבתך למדינת ישראל. יש לנו הרבה מה ללמוד ממך ויש הרבה שאנו רוצים ללמוד ממך ואנו מקווים שנוכל לאחד כוחות יחד איתך על מנת להשיג את מה שבאמת יהפוך את הכלכלה הישראלית לתחרותית במונחים בינלאומיים. נכון שבמהלך השנים האחרונות נהנינו מהצלחה לא מבוטלת, שבה אנו גאים מאוד. שיעור הצמיחה השנתי של הכלכלה הישראלית בארבע השנים האחרונות עמד על למעלה מ-5%, וזה דבר מדהים למדי אפילו בהשוואה לכמה מן המדינות שאתה מכיר, מדינות אירופאיות, מדינות צפון אמריקה ועוד. שיעור האבטלה בישראל ירד, כך שהוא עומד היום על 6.3%, מתחת לממוצע של מדינות ה-OECD. יתרה מכך, הצמיחה השנתית בכלכלה הישראלית ברבע הראשון של 2008 עמדה על יותר מ-5.4%, וזהו הישג יוצא מן הכלל. עכשיו אני יכול להפוך לאיש מכירות ולספר לכם על כל ההישגים, אבל לא אעשה זאת. ראשית כל, משום שאני חושב שאתם יודעים זאת. דיברנו על כך. אני חושב שהאנשים הללו יודעים על זה יותר משנינו משום שהם עושים הרבה כסף מההזדמנויות שהאווירה כאן מייצרת.

מה שאני רוצה לחלוק איתכם, וזהו אולי הבסיס לדיאלוג שאנו כממשלות וקהילות אנשי העסקים הללו נקיים בעתיד, הוא העובדה שהישגיה של ישראל מבוססים במידה רבה על שלושה אלמנטים מרכזיים. האחד הוא רוח היזמות הבלתי רגילה של אנשי העסקים הישראלים. הלהיטות שלהם, חוסר הסבלנות, שבתחומי חיים אחרים מהווה לעתים מכשול, כנראה מאוד מועילים כשזה נוגע לעסקים, וזה דבר אחד שבו אנו מאוד גאים ושנחשב אחראי להצלחה של רבים מאנשי העסקים הישראלים, לא רק במדינת ישראל, אלא גם במדינות רבות שבהן הם משקיעים סכומי כסף ניכרים, הרבה מעבר למה שניתן היה להסיק מגודלה והיקף אוכלוסייתה של מדינת ישראל, בקצב חיים נורמלי. הדבר הנוסף שאני חושב שהוא חשוב מאוד, שתרם רבות ליכולותיה של מדינת ישראל, הוא השיעור הגבוה של השקעות במחקר ופיתוח. ממוצע ההשקעות בישראל במחקר ופיתוח מהווה 4.7% מהתמ"ג, גבוה יותר מכל מדינה אחרת בעולם, גבוה יותר משבדיה, מכל מדינות אירופה, מכל מדינה אחרת בעולם. ראש הממשלה, אתה יודע ואני יודע שיש כאן אלמנט מסוים של הטעייה משום ש-4.7% מהתמ"ג של ישראל הוא הרבה מאוד באופן פרופורציוני, אבל כמה מן החברות הגדולות בעולם משקיעות כך על בסיס יחידני, על בסיס של חברה אחת, ולכן האינטרס שלנו והשאיפה שלנו והמדיניות שלנו היא לנסות ולהכפיל את היקף ההשקעה במחקר ופיתוח עד לסף של לפחות 10% מהתמ"ג שלנו, משום שאנו יודעים שההשקעות הללו הן המקור, אולי יותר מכל דבר אחר, לצמיחה ולהתפתחות ולחידושים המאפיינים את הכלכלה הישראלית. 

לבסוף, אולי הדבר החשוב ביותר, הדבר האחד שחשוב לי אולי יותר מכל דבר אחר, הוא ההשקעה בחינוך. לא עשינו מספיק בשנים האחרונות. שינינו את האסטרטגיה שלנו לחלוטין ואנו משקיעים כעת יותר ויותר בחינוך, מגיל ינקות כל הדרך למעלה. למה? משום שבסופו של יום, מקור העוצמה המרכזי שאנו גאים בו במדינת ישראל הוא איכות האנשים. הגורם האנושי הוא משמעותי ביותר לאור העובדה שאפילו בתרחיש הטוב ביותר, ישראל לעולם לא תהיה מאוכלסת כמו חלק משכנותינו או ידידותינו הרחוקות. היתרון היחידי, או המרכיב החשוב היחיד שעשוי לשמר את יתרונה של ישראל הוא איכות האנשים שלנו, ואין דרך אחרת לשפר את האיכות אלא ע"י השקעה בחינוך לכל אורך הדרך, מלידה ועד גן הילדים, בית הספר היסודי, חטיבת הביניים, בית הספר התיכון ולבסוף האוניברסיטה. זה לא אומר שלא נשמע יותר תלונות מכל אלה על כך שאיננו משקיעים מספיק, ואנו שומעים את התלונות הללו, אבל אני יכול לפחות לדווח לכם שבשנתיים האחרונות הגדלנו את תקציבי מערכות החינוך שלנו במיליארדי שקלים ואנו נמשיך לעשות זאת משום שכפי שציינתי, אין דרך אחרת שבה יכולה הכלכלה להתרחב והמדינה להתחזק, אלא באמצעות שיפור דרמטי בהשקעה במשאבים האנושיים במדינתנו.

את יתר הדברים אשאיר לאנשי שתי הקהילות שלנו. אני שמח מאוד על כך שביקשת ממני להצטרף אליך, אדוני ראש הממשלה, באירוע זה, ואני בודאי גאה על כך שאפילו לפני שנעשיתי ראש ממשלה, וכראש ממשלה, תמיד נעניתי להזמנותיו ופניותיו של סר טרבור, ידידי הותיק זה שנים רבות, ראש קבוצת הסחר וההשקעות בריטניה, להיפגש, לשמוע אותם, להקשיב לתובנותיהם, לשקול ברצינות את הצעותיהם. ביליתי זמן רב עם רונלד כהן בניסיון לגבש רעיונות כיצד לנצל את האנרגיות שקיימות כאן, באותם אזורים בארץ המעוניינים ברצינות בקידום תהליך השלום במהירות, וכיצד לבנות בתבונה את התשתית הכלכלית שתאפשר לנו להתקדם בכיוון הנכון, ואני בטוח שקבוצת הסחר וההשקעות בריטניה תהיה שותפה לא רק לקשרים העסקיים בין שתי מדינותינו, אלא גם תסייע לנו ולפלסטינים להתקדם בכיוון הנכון.

אני שותף לציפייה שלכם שהסחר בין ישראל ובריטניה יגדל ויגיע ל-3 מיליארד ליש"ט בשנה. אם אוכל לבקש, ראש הממשלה, אל תמתין עד לשנת 2012, בוא נעשה זאת עד שנת 2010, ובשנת 2012 נגיע ל-5 מיליארד ליש"ט בסחר ההדדי בין שתי מדינותינו. זה לא מוגזם, זה אפשרי – תחת הנהגתך, ועם רוח היזמות של שתי הקהילות הללו, זה יהפוך למציאות וזה יהיה רווחי וכדאי מאוד לשתי מדינותינו.

תודה רבה לכם.