צילום: לע"מ

אדוני היושב-ראש,
מכובדיי חברי הכנסת,
יקירנו הווטרנים,

כל שנה שאנחנו מציינים את הניצחון על גרמניה הנאצית בשני תאריכים, אתם מתייצבים עם המדליות. אף-על-פי שאינכם עוד צעירים כל כך, אתם תמיד זקופים ואני תמיד סקרן. אני תמיד שואל – מה המדליה הזאת? ואתם עונים: זה קרב אחד. זה יכול להיות הקרב בקורסק, זה יכול להיות הקרב בסטלינגרד.  זה יכול להיות הקרב בנורמנדיה. אבל שורות-שורות של מדליות ועיטורים, וכל אחד מתאר קרב, וחלק מהקרבות האלה היו קרבות נוראיים, מן הקשים בתולדות האנושות.

אני תמיד עומד נפעם על הדרך המכובדת, המאופקת שלכם. אני תמיד מנסה לדובב אתכם שתספרו מה היה. אבל אתם תמיד מצטנעים. כילד קראתי על מעללי הגבורה שלכם, כצוער בקורס קצינים, קראתי ספר שקוראים לו – ודאי גם חברים אחרים זוכרים – "אנשי פאנפילוב", וגם הרבה ספרים אחרים.

אנחנו יודעים שבגבורתכם הצלתם את העולם כולו, ועוד יותר מזה, אנחנו יודעים שבגבורתכם הצלתם את העם היהודי. כי אם המפלצת הנאצית היתה מנצחת, העם היהודי היה נכחד. עמים אחרים היו שורדים, היו חיים תחת משטר של חושך, של אפלה נוראה, אבל היו שורדים. העם היהודי היה נכחד. ועל כן הגבורה שלכם הצילה את העם היהודי, ואפשרה כמובן את הקמתה של מדינת ישראל.

כשאני אומר הגבורה שלכם, אני מתכוון קודם כול לחצי מליון לוחמים יהודים בצבא האדום, מתוכם 100 אלף קצינים. זו פרופורציה מדהימה, ומתוכם 200 אלף נפלו. רק להבין את העוצמה, את גודל הקורבן וההקרבה.

אנו חייבים לזכור את ההתגייסות של 40 אלף צעירים עבריים, פה בארץ, לצבא הבריטי, זה היה מספר גדול מאוד, כמעט 10% מהיישוב. בעצם, שני הזרמים הללו של יהודים בצבא האדום ויהודים ארץ-ישראליים בצבא הבריטי יחד עם יוצאי המחתרות – הם יצרו את המסד של צה"ל. צה"ל בעצם נוסד על המסד של לוחמים, של ווטרנים יהודים בצבא האדום, של לוחמים עבריים בצבא הבריטי וצבאות אחרים ושל יוצאי המחתרות.

יש פה סגירת מעגל, משום שהילדים שלכם, בעיקר הנכדים שלכם, משרתים היום באותו צבא הגנה לישראל שהייתם ממניחי היסודות שלו פעמיים: בהגנה על העתיד של העם היהודי וביצירת המורשת הצבאית, שהיא בעצם מאפשרת את קיומו של כח המגן היהודי היום.

אני מזכיר את כח המגן – אנחנו זקוקים לו יותר מתמיד. צדקת, אדוני היושב-ראש, כשאמרת ש"שנאת היהודים מתלקחת היום לא פחות מאשר בעבר, במידה מסויימת כמו בעבר". ומה שמתברר בפרספקטיבה היסטורית, ששנאת היהודים לא הגיעה לשיא ונעלמה לאחר השואה. היא לא היתה אפיזודה חולפת; היא מלווה אותנו אלפי שנים, והיא לא נעלמה.

היא פשוט נכבשה לכמה עשרות שנים והיא חוזרת ופורצת. מה שהשתנה במצבנו, בעולמו של העם היהודי, זה לא היעלמות שנאת היהודים - זו היכולת של היהודים להגן על עצמם מפני השנאה הזאת.

אני מבקש לומר לכם, למעמד הוטרנים הגיבורים שנמצאים כאן, שבאמת תרמו תרומה כל כך גדולה לאנושות ולעמנו: אני רוצה להבטיח לכם שלעולם לא נאבד שוב את כוח המגן של העם היהודי. אנו מחוייבים לציווי הזה היום יותר מתמיד.

שאו ברכה.