|
מכובדי, נשיא המדינה, שמעון פרס;
משפחת קצ'לסקי (קציר), היקרה,
מכובדיי כולם,
מעטים הם האנשים אשר צניעותם ופשטות הליכותיהם רק הולכות ומתעצמות ככל שהולך ומתחזק מעמדם.
לא רבים הם האנשים שגם כשהם מעפילים לפסגות, הם ממשיכים להתנהל בגישה אנושית ועממית.
אפרים קציר היה איש כזה.
גם כשהיה נשיא, לא היה נישא.
גם כשהוביל מחקרים פורצי דרך, לא שכח לרגע את דרכו.
גם כששמו יצא אל רחבי עולם, הייתה אהבתו לארץ איתנה ושורשית.
איש אציל, מוסרי, מעמיק, תאב דעת, אוהב אדם.
אפרים קציר נשא באצילות סטואית, הייתי משתמש במילה הזו, את מות אחיו האהוב- אהרון, בידי מרצחים טרוריסטים בשדה התעופה, הוא נשא באותה אצילות את הטרגדיות הקשות מנשוא שפקדו את חייו האישיים. הוא לא התלונן, הוא לא התכופף, ייתכן שהתכופף אבל נשאר זקוף כלפי חוץ והוא נשא בליבו את הצער העמוק והמשיך במפעל תרומתו לעמו בצורה שעוררה השתאות ופליאה מצד כל העם. ואכן, סיפור חייו של הנשיא הרביעי של מדינת ישראל הוא, במידה רבה, סיפורה של תקומת העם היהודי בארצו.
זהו סיפור המשלב את נפלאות המוח היהודי – את חריפותו, חדשנותו, מקוריותו ברמה העולמית– עם הדאגה הבלתי פוסקת לביטחונה של אותה מדינה ייחודית, מדינת ישראל, אותה אחריות לביטחונה ולקיומה.
אפרים קציר עשה כל חייו כדי לתרום מיכולותיו הנדירות לעמו ולארצו.
בכל אחת מן השליחויות שנטל על עצמו תמיד הקפיד שהשליחות היא תהיה העיקר, ולא מי הוא שהיה נושא בשליחות. כך הוא נהג, כמפקד בצה"ל ובהמשך כמדען הראשי של מערכת הביטחון, שבה הוא הנהיג חידושים רבים וחשובים. הוא הוביל פרויקטים מרכזים שתרמו משמעותית לביטחון המדינה והשפיעו גם בצורה מעמיקה גם על התעשייה האזרחית.
תפישה זו של תרומה שקטה וצנועה הנחתה אותו וניכרה גם כשנבחר כנשיאה הרביעי של מדינת ישראל.
הוא אמר לאחר בחירתו לכהונה הרמה של נשיא המדינה- "לא נבחרתי לנשיאות מתוך אהבה לנשיאות, אלא מתוך ההרגשה שצריך למלא חובה לאומית". ואכן, גם את שליחותו זו הוא מילא בדרך האופיינית שלו: במסירות, ברצינות ובצניעות.
ההיסטוריה זימנה לו תקופת נשיאות שהתחילה במלחמה רבת-דמים- מלחמת יום הכיפורים, וסיומה במשא ומתן לשלום עם הגדולה במדינות ערב, השלום בין ישראל ומצרים.
גם בתקופה זו ידע הנשיא קציר להקדיש חלק ניכר מזמנו לתחומי החברה והחינוך, ההשכלה הגבוהה והרווחה והוליך שורה ארוכה של מפעלים ויוזמות חשובות ותמיד תמיד הוא ביקש לחבר את הנוער אל המדע. הוא היה מדען ונשיא, נשיא ומדען של עם מסוים.
בספרו האוטוביוגרפי אשר יצא לאור לאחרונה הוא מספר:
"בחלק מהביקורים הנשיאותיים שערכתי במקומות שונים ברחבי הארץ ייחדתי זמן לפגישות עם חוגי נוער שוחר מדע, מתוך סקרנות אישית וגם כדי להדגיש את חשיבות פעולתם. עודני זוכר, הוא כותב, בבירור את הסיפוק הרב שחשתי באחד הביקורים הללו, כשראיתי נערים ונערות בעיירת פיתוח, צופים בכוכבים מבעד לטלסקופים שסיפקה להם הוועדה שלנו, כשהם מפענחים בהתרגשות את קווי הספקטרום השונים".
מכובדיי, אלה קווי הספקטרום שאפיינו את אפרים קציר- צניעות, אהבת דעת ואהבת העם. בני משפחת קציר, אתם נפרדים היום מאב אהוב ומסב אהוד ובלבכם צער וכאב לבלי די. מדינת ישראל נפרדת היום בהרכנת ראש מאחד הבולטים בבניה, אחד מאציליה, נשיאנו הרביעי, אפרים קציר.
יהיה זכרו ברוך.
|