בט"ו בשבט תש"ט, 14 בפברואר 1949, עלו ירושלימה צירי האסיפה המכוננת שנבחרו בבחירות הכלליות הראשונות בתולדות מדינת ישראל. בדרכם אל העיר, בירת הנצח של עמנו, שעדיין לא הוכרה אז רשמית כבירת ישראל, הם עצרו באזור שער הגיא ונטעו שם נטיעות לראש השנה לאילנות. אלה היו נטיעות מיוחדות. קודם כל, לזכר 6,000 הלוחמים שנפלו במלחמת השחרור וגם נטיעות של הכרת תודה עמוקה לפורצי הדרך לירושלים.

יום כינוסה של הכנסת, של האסיפה המכוננת שקדמה לכנסת והפכה לכנסת הראשונה, היה יומה הגדול של הדמוקרטיה הישראלית הצעירה. כך אמר חיים וייצמן, נשיא מועצת המדינה הזמנית בישיבת הפתיחה. הוא אמר :

 "היום אנחנו ניצבים על סף תקופה חדשה. יצאנו מפרוזדור המשטר הזמני ואנו נכנסים לטרקלין של המשטר הדמוקרטי המסודר והקבוע. הכנסת הזו נבחרה על-ידי כל קהל אזרחי ישראל. רצון העם כולו בא לידי ביטוי חופשי מלא בבחירות הללו. לא עוד יישוב של שבט חלוצים בודד, הכפוף לשלטון זר, בחר בכנסת הזו. היא נבחרה ע"י עם עצמאי היושב בארצו החופשית".

חבריי, חברי הכנסת, ביום החג הזה, חג הכנסת, נניח הצידה לרגע את שגרת החולין של עבודת הבית, וזה נכון. יש בקואליציה ויש באופוזיציה ויכוחים והתנצחויות, ויש  דיונים על עניינים שברומו של עולם בצד הפוליטיקה הקטנה, לפעמים גם הקטנונית. כל אלה הם חלקים בלתי נפרדים מהחיים הדמוקרטים. אולי חלק מכם, תלמידים יקרים, מכירים את אמירתו של צ'רצ'יל שהדמוקרטיה היא המשטר הגרוע ביותר, חוץ מכל שאר סוגי המשטר שכבר נוסו. זה נכון. הייתי אומר שהדמוקרטיה היא שיטת משטר שנראית לכאורה רע, אבל היא עולה על כל שיטה אחרת שיוצרת מראית עין שקרית כאילו הכל טוב.

הנשיא שלנו הזכיר את טהראן. תשאלו את העם האיראני מה הוא מעדיף – את המשטר שיש שם - או את המשטר שיש כאן? הם מייחלים, הם מתפללים שיהיה להם את החופש להתדיין, להתבטא, להתווכח, וגם להחליט בחופש ובחוק שיש לנו כאן במשכן הזה.

ואני מזכיר לכם שאנחנו כאן למעלה מ-60 שנה מקיימים יום יום, אפילו לא גרענו דקה אחת, ממשטר החופש הזה, אף על פי שפקדו אותנו מלחמות וטרור וסערות ומשברים. ישראל שמרה על מגדלור של דמוקרטיה שמשקף את המחויבות שלנו לערכי החופש וכבוד האדם באשר הוא.

אז היום בואו נחשוב לרגע על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, בזה שהציבור העניק לנו וההיסטוריה העניקה לנו, את הזכות לשמש כנציגיו ושליחיו של עם ישראל ואזרחי ישראל בבית הזה. בואו ניזכר לרגע ביום הראשון שבאנו הנה, לחלק זה קרה רק עכשיו, כנציגי העם, עלינו על הבמה הזו ונשבענו. אני חושב שבאותו רגע כל אחד מאיתנו הרגיש את תחושת השליחות והאחריות וחשב על הוריו ועל אבותיו.

הבה ניזכר היום באוצר הנדיר שהופקד בידינו, בדמוקרטיה שלנו. אין להקל בה ראש. עמים רבים שילמו מחירים יקרים מאוד כדי להשיג חופש כזה, ויש במרחב רחב מאוד סביבנו אנשים שעדיין לא זכו לה.

תלמידים יקרים, אתם מבינים מה אנחנו עושים בבית הזה? קודם כל, אנחנו מחוקקים חוקים. זהו תפקידנו הראשון. החוקים צריכים לתמוך במדינה ובאזרחיה, להבטיח את ביטחונם, את רווחתם ואת חירותם, אבל לפעמים נדמה לי שהמבחן האמיתי של הכנסות בישראל אינו נמדד במספר חוקים שמחוקקת כנסת זו או אחרת. המבחן האמיתי הוא בטיב החוקים, בחוכמתם, בהתאמתם לצורכי חיינו.

חבריי, חברי הכנסת, החוק חייב לשקף את צורכי החיים ולא להיפך - והחוק חייב להתאים את עצמו למהלך החיים בצד שימור מסורות ויסודות של הקיום הלאומי שלנו והקיום של הדמוקרטיה שלנו.

 האחריות שלנו היא לא רק לשמור על הדמוקרטיה אלא גם להעבירה לדורות הבאים, אליכם תלמידי ישראל, שנמצאים עמנו היום. בעוד מספר שנים אני מוכן להמר שלפחות אחת מכם או אחד מכם, יגיע לבית הזה. זה לא מקרי שאתם פה ובדרך כלל הביקור הזה נותן דחיפה. ואני רוצה להצטרף לקריאתו של נשיא המדינה ולהגיד לכם: היכנסו לחיים הציבוריים, תשפיעו, תבואו הנה, תחוקקו, תחליטו ותזכרו שגם ברגעים של מחלוקות וסערות אידיאולוגיות, מה שנותן לנו את הכוח ואת הזכות להיאבק על דעתנו זו הדמוקרטיה שיצרנו פה, ולב לבה של הדמוקרטיה הישראלית פועם כאן, בכנסת ישראל.

חברי הכנסת,

ט"ו בשבט הוא יום הולדתה של הכנסת, הוא יום של שתילה וזריעה. נישא תפילה כי יתקיימו בנו דברי הנביא זכריה: "כי זרע השלום, הגפן תיתן פרייה והארץ תיתן את יבולה... ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, והאמת והשלום אהבו.