צילום: לע"מ

אחד הדברים המרגשים ביותר עבורי זה להיות פה בחברת חבריי, שר החוץ אביגדור ליברמן ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי. אתם זוכרים, שניכם, את הימים של שנות התשעים או לפני כן בשנות השמונים, איווט אתה זוכר בוודאי, שעוד לא הייתה נוכחות כזאת, בולטות כזאת של יוצאי מדינות חבר העמים, אז זה היה ברית המועצות, במאמץ משותף לשנות את פני המדינה, ואני חושב שאחד ההישגים הגדולים ביותר זה לראות את ההשתתפות שלך איווט, ושלך נתן, בחיי המדינה, ושל חברים שהצטרפו לממשלה.

אני זוכר שאני הייתי יו"ר הליכוד הראשון שביקש ממך, איווט, ביקשתי מעולה חדש, אז זה היה "עולה חדש", להיות מנכ"ל התנועה. אחר כך הייתה לי הזכות הגדולה להיות ראש הממשלה הראשון ששני עולים, נתן ויולי אדלשטיין, היו השרים הראשונים, אם אינני טועה, שהשתתפו בממשלה. ומאז פרץ הסכר, נפרץ הסכר ויש שיטפון גדול בכל תחומי החיים.

ואני שמח כאן להיות איתך, סופה, אני שומע את הסערה בנפש שלך, ואני מאוד מעריך את זה. ואני שמח לראות אותך, אדוני ראש העיר, כמה אני אוהב לשמוע את זה, ראש העיר יחיאל לסרי, וכל נציגי המשרדים וחברי הכנסת שנמצאים כאן, אייל גבאי ממשרדי ומנכ"ל משרד הקליטה ואחרים טובים ורבים.

אנחנו באשדוד, אני באתי הנה בזמן עופרת יצוקה, באתי לבקר חיילים פצועים כאן, יותר נכון באשקלון ובעיקר בבאר שבע, וביניהם מצאתי עולים רבים, ונדהמתי, כי כל אחד, מהותיקים ועד העולים החדשים, הרשימו אותי כשאמרו לי: "אנחנו רוצים לחזור", "אני רוצה לחזור". אני זוכר שאמר לי איזה בחור אחד, הראשון שפגשתי, שהיה פצוע עם גבס ביד, הוא אמר: "אני רוצה לקום ולחזור ליחידה שלי – עכשיו". ואחר כך השני, השלישי והרביעי.

ואני נזכרתי שכשהייתי בגילם, זה היה כמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, יצא לי ערב אחד, זה היה לפני שנכנסתי למסלול של כמה שנים, שבו כבר בלילות היו לי דברים אחרים, אבל באותו לילה עמדתי בשמירה בבסיס. שמירה, כמו פעם, והיה טרנזיסטור, ושמעתי דיווח מברית המועצות, עקיף מחתרתי, שמספר על התעוררות גדולה של צעירים, שהתודעה היהודית שלהם נדלקה בגלל מלחמת ששת הימים.

אנחנו נוהגים לומר את זה, אתה מספר את זה, נתן. עכשיו אני רוצה לספר לך משהו שלא אמרתי לך אף פעם: ההתעוררות שלכם בעקבות מלחמת ששת הימים הדליקה אותנו, עוררה אותנו. ואני שמעתי את הסיפור הזה, מול האימפריה העצומה הזאת, הגדולה ביותר, החזקה ביותר, העריצות האפלה הזאת שרודפת ורודה בבני עמי, ופתאום אני שומע צעירים יהודים, שמסתובבים ולומדים עברית ועושים את זה במחתרת ומעלים את הרעיון של זהות יהודית וזהות ציונית מול כוחות כאלה, וזה הסעיר אותי.

להרבה מאיתנו, הקשר שלנו לעם היהודי נעשה בעקבות אותה התעוררות של יהדות ברית המועצות. זה מילא אותי בגאווה אין קץ, ומאז הייתי מגויס, אפשר לומר. אחר כך, בשנות השמונים, כשכיהנתי בוושינגטון, חשבתי איך אפשר לרתום את הכוחות העולמיים להוציא את היהודים, להוציא את אחינו כי הם שם והתנועה עלתה והתעצמה. למרבה הפלא, מה שעזר לפתוח את השערים היה החשש של ברית המועצות מתוכנית מלחמת הכוכבים. היא לא הייתה כל כך פרקטית אז, היכולת ליירט טילים, אבל היום היא מתממשת פה, בארץ ישראל, בעזרת מדענים שיצאו מברית המועצות ועכשיו עוזרים לנו לקחת כדור שפוגע בכדור.

אני לא יודע אם זה היה אז, אבל בתוך ברית המועצות היו אותם אנשים מוכשרים, מבריקים, שבעקבות החשש הם פתחו את השערים הם באו אלינו והיום אנחנו מיישמים את הדבר הזה. אני זוכר ויכוחים שהיו לי עם חברים שאמרו: "הם לא יפתחו", אמרתי: "הם יפתחו, יפתחו, הם יפתחו, כי העתיד איתנו ואת הכוח הזה אי אפשר לעצור אותו והם יבואו אלינו". ובמאבקים גדולים וניצחנו, הנה הם באו וכל פני המדינה השתנו.

מיליון עולים שהגיעו מברית המועצות לשעבר הצילו את מדינת ישראל, הצילו את הדמוגרפיה, חיזקו אותה, ביטחונית, כלכלית, מדעית, בכל תחום, פוליטית. זה חלק אינטגראלי ממרקם החיים שלנו ועוצמה אדירה, כבר בלי בעיה.

אני זוכר, אולי אתם זוכרים, שהייתי רה"מ בפעם הראשונה, הוזמנתי למוסקבה, וראש העיר לוסקו הזמין אותנו לארוחה מאוד יפה, באחד המבנים היפים, אני מניח שזה היה ארמון מתקופת הצארים, מחודש. והייתה ארוחה, ואחרי שגמרנו לסעוד, באו ההוכחות, וכשבאו ההוכחות, אומר לי לוסקו : "אדוני רה"מ, יש לנו בעיה". אני אומר לו: "מה הבעיה"?, הוא אומר: "תראה, אנחנו מתחרים על אותם אנשים. אתם רוצים את יהודי רוסיה שם ואנחנו רוצים את יהודי רוסיה כאן". אמרתי לו: "אין שום בעיה, תנצח הכלכלה הטובה יותר", והייתי מאוד מרוצה מעצמי, הכלכלה שלנו התפתחה לא רע בכלל. ואחר כך החלה כאילו נסיגה, לא כאילו, חלק מהאנשים שעלו הנה, הכישרונות והמוחות המבריקים האלו, התחילה זליגה חזרה.

ובביקור אחר שלי במוסקבה, נתנו לי חצי שעה חופשית, והלכנו לאיזה מסעדה-פאב, וניגשים אליי בחורים צעירים, בחורות, לומדים עברית. ואני שואל אותם: "מה אתם עושים כאן?", הם אומרים: "חזרנו". אמרתי: הכלכלה החזקה חייבת לנצח. כי זה נכון.

אחרי שנפרצו השערים, מה שמונע מאנשים לבוא או לא לבוא, זה שני דברים: הכלכלה – עם כל מה שיש בה: התעסוקה, הדיור, אבל גם הביטחון. עכשיו, לביטחון אנחנו דואגים, ישראל היא חזקה מאוד. והיא תהיה עוד יותר חזקה עם כלכלה טובה.

לכן אנחנו אומרים, פיתוח המדינה יתאפשר על ידי אותה עלייה וגם יאפשר עוד קליטת עלייה. אני לא מסתפק בכמה אלפים, גם לא בכמה מאות. יש עוד מיליון יהודים לפחות ממה שהיה הגוש המזרחי, להערכתי יותר, שהם קנדידטים לעלייה. יש מאות אלפים בארה"ב, יש גם מאות אלפים באמריקה הלטינית ויש גם באירופה. והם כולם יבואו הנה, משום שאנחנו נעים מעלה.

החזון שלי זה לראות את מדינת ישראל מדינה קולטת עלייה, לא גמרנו, מדינה קולטת עלייה שהיא מעצמה כלכלית-אזורית ומעצמה טכנולוגית-עולמית. וככל שאנחנו נתקדם בטיפוח הכלכלה שלנו, אנחנו נמשוך את אותם יהודים. אנחנו היום מדינה מפותחת, כבר לא מתפתחת. ואנחנו נטפס, אנחנו צריכים להיות אחת המדינות העשירות ביותר בהכנסה לנפש, כי אנחנו מייצרים מוצרי ידע, מוצרים קונספטואליים שזה הערך מוסף לקידום הכלכלה, ויותר מכל מדינה אחרת באופן יחסי, באופן אבסולוטי.

אנחנו נהיה מדינה מאוד מאוד משגשגת ואנחנו רוצים להביא לכאן עלייה. אבל כדי להביא אותם אנחנו צריכים לפתור בעיות, מי כמוני יודע וחבריי דואגים לעדכן אותי. בעיות של דיור לקשישים. קודם כל הבטחת הקיום שלהם. אבל זה קשישים גם מהעלייה מחבר העמים וגם אתיופים. הם לא בשוק העבודה. צריך לעזור להם. עזרנו, הוספנו, צריך להוסיף יותר. אין שום סיבה, שיחיו בכבוד, שיהיה להם דיור. יש בעיות דיור, אנחנו יודעים את זה. סופה מדברת איתי, אנחנו מדברים עם נתן. יש פיתרונות שאנחנו מגבשים אותם.

יש צעירים שצריכים לקבל את ההזדמנויות של חינוך, של דיור. אגב החינוך של עולי חבר העמים הוא דוגמה ליתר המערכת לראות מה זה סטנדרט, מה זה מצוינות, איך לומדים. תרבות, מתמטיקה, מדעים, היסטוריה. זה לא רק שאנחנו צריכים להעניק לכם, אתם מעניקים לנו את אותם סטנדרטים שאנחנו רוצים להנחיל לכל הילדים. אלה משימות ברורות לדעתי בהישג ידנו, אבל אנחנו צריכים להקפיץ את המדינה. אם לא נקפיץ אותה, אם היום אנחנו ב-28 אלף דולר הכנסה לנפש יש שאומרים איזה הישג. אני אומר לא, זה לא מספיק.

לכן אנחנו הולכים לשנות. להמשיך בתנופת הרפורמות, לפתח את המדינה. ואני אגיד לכם את הדבר הפשוט ביותר שאנחנו הולכים לעשות והוא הולך להשפיע על כל אחד ואחד מכם.

אתם יודעים, רוסיה היא מדינה קצת יותר גדולה מישראל, בערך פי אלף. אנחנו בין אלפית לאחוז, אינני יודע, נתן אתה המומחה נכון? יותר מפי מאה, יותר קרוב לפי אלף. אנחנו טיפה בים. ברוסיה יש רכבת טראנס-סיבירית. במדינת ישראל הענקית אם אתה רוצה לנסוע בלי הפרעה, בלי רמזור ברכבת או בכביש - אתה רוצה לנסוע מקריית שמונה עד אילת בלי רמזור. זה עומד להשתנות. אין סיבה שלא נחבר את המדינה ברשת כבישים ורכבות.

אנחנו הולכים לפתוח גם את הקרקעות. יש מדינה קטנה, אנחנו נעשה אותה עוד יותר קטנה. איזה מונופול ממשלתי שחונק את הקרקע ומקפיא את המחירים לדיור. ואח"כ אם כבר קיבלת קרקע והצלחת להגיע באיזה שביל צדדי אליה - לך תקבל אישור לבנות. זה בירוקרטיה, בירוקרטיה סובייטית כבר עדיפה. אז גם את זה אנחנו משנים. אנחנו רוצים לפתוח את המדינה, לחבר את המרכז אל הצפון, לחבר את הדרום אל המרכז. לפתוח את הקרקעות, לקצר את התכנון, לקצץ בבירוקרטיה ולאפשר לצעירים וצעירות לקבל בית בישראל מבלי למשכן את חייהם.

אני יודע שהולכת להיות פה תנופה גדולה מאוד בכלכלה, ואני רוצה לראות אתכם, גם העולים הותיקים וגם העולים הצעירים, משתלבים בזה בצורה אדירה וממשיכים לתרום את התרומה העצומה שלכם בכל חיי היומיום. אי אפשר לתאר את מה שקרה פה, אי אפשר לתאר את הזינוק של מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים, אלמלא אותה עלייה. יכולתי רק לחלום עליה אז בחודשים הראשונים אחרי מלחמת ששת הימים ב-67', כששמעתי את אותם דיווחים.

יש לנו עוד אחים ואחיות והסיפור הזה הוא עצוב. זה נכון אנחנו מדינה קטנה, אבל אנחנו מדינה ענקית כי אנחנו עם ענק ובינתיים גם עלו אחינו ואחיותינו ממקומות אחרים כולל מאתיופיה. אולי הדבר שהדהים אותי יותר מכל זה שלמדתי שיהודי אתיופיה לא הכירו את חנוכה, כי אבותיהם עזבו את ארץ ישראל לפני מרד המכבים. והנה בלבה של אפריקה הם קיימו את מורשת עמנו ואת התקווה לחזור לציון. אח"כ הלכו ברגל והגיעו הנה כל אחד בדרכו עם הרעיון הבסיסי שקיים בעמנו ועכשיו נבט במלוא עוצמתו במדינה הזאת, של עם שלפני 65 שנה עמד על סף חיסול.

המדינה הזאת פתאום הופכת למעצמה, ולמעצמה טכנולוגית עולמית שמקבצת חזרה את פזוריה, עם כל הבעיות, עם יכולות עצומות שנובעות מדבר אחד: כוח החיים שנמצא בעם היהודי.

כשאני מסתכל עליכם, העולים, אני אומר: אתם מייצגים עבורי את כוח החיים שיש בעם ישראל. אני יוצא מכאן הערב לפולין ואני אלך למחנות המוות ואני אגיד שם דבר פשוט, שאתם נותנים את היכולת לומר –  עם ישראל חי. תודה רבה.